משאלות מונדיאל

מפגש עם הסופר אשכול נבו

                  

לפני כחודש, ב31.5 הושקה בגרמניה הוצאת הספר "משאלה אחת ימינה" בתרגומו לגרמנית. האודיטוריום הקטן במוזיאון היהודי היה מלא עד אפס מקום, לא רק ישראלים, אלא גם גרמנים "מקוריים" הגיעו לערב הזה שהיה חלק ממסע של אשכול נבו באירופה (ראיתי אותו כמה ימים קודם באירוע שנערך עם עינת עינהר).
את הקטעים מהספר הקריא בגרמנית השחקן אנדריי קמינסקי, בנוסף הציגה קבוצת סטודנטים לתאטרון קטע שמבוסס על הספר ואשכול נבו סיפר על הספר וענה על שאלות רבות, בעיקר מצד מנחת הערב. (אולי היא מוכרת לקהל הגרמני, אבל אני לא יודעת מי היא הייתה. היא לא הציגה את עצמה אבל את דעותיה היא הציגה באריכות כולל כמה ספוילרים מהספר)

מלבד קטעי הקריאה מרבית הערב היה באנגלית, עם תרגום מקוצר לגרמנית, מה שתרם, בעיני, לזרימה חיובית של הערב ולהתמקדות בעיקר ולא בתרגום בין שפות. לאשכול נבו אנגלית מצוינת ובדיעבד למדתי שחלק גדול מילדותו עברה עליו בארה"ב (וגם שהוא נקרא על שם סבו לוי אשכול).                    

הספר מספר את סיפורם של ארבעה חברים חיפאיים בסוף שנות ה20 תחילת ה30 לחייהם שהחברות בינהם מתחילה בזמן התיכון. בזמן מונדיאל 1998 מציע אחד מהם שכל אחד ירשום על פתק 3 משאלות שיביעו מה ואיפה הוא רוצה להיות בעוד 4 שנים, ורק במונדיאל 2002 ייפתחו הפתקים.

הספר מתפרס על פני ארבע השנים הללו תוך קפיצות אחורה בזמן, במציאות הישראלית הטיפוסית, 'המצב' מה שנקרא. פיגועים, הפגנות במחסומים, מילואים ולחץ ישראלי רגיל מהווים חלק מהסיפור.

בצירוף מקרים, האירועים על המרמריס היו בבוקר המפגש עם אשכול נבו. הוכחה לגרמנים שהמצב הביטחוני תמיד סוער בישראל.

אחת הנקודות המרכזיות בספר היא חברות ונבחנת השאלה מה קורה לחברות במהלך השנים כשכל אחד מהחברים משתנה ובוחר לעצמו כיוון אחר בחיים. לדברי אשכול נבו חברות היא דבר אוניברסלי, בישראל שהיא חברה מכוונת גברית הנטייה היא לתאר חברות גברית בהקשר של צבא, ובספר הוא רצה להראות חברות שהבסיס שלה הוא אחר.

חשוב לציין עם זאת יחד שבספר יש גם 3 דמויות נשיות שמשפיעות ומניעות את העלילה.

אשכול נבו סיפר רבות על הספר ותהליך הכתיבה וכמה אנקדוטות על הסיפורים מאחורי הספר. אחת מהן קשורה לגרמניה. את כל הדמויות הוא יכל לראות בדימיונו, חוץ מאשר את יערה הדמות הנשית המרכזית. הוא חיפש בסביבתו הקרובה, ברחוב ובקורסים שהוא מעביר ואף אחת לא היתה יערה. בדרכו מברלין ליריד הספרים בלייפציג, מספר רגעים לאחר שהרכבת יצאה לדרכה, התיישבה לצידו בחורה צעירה, הם החלו לדבר, ובאותו הרגע היה לו ברור שהוא מצא את יערה.

מאוחר יותר הסתבר לו שמדובר בסופרת מפורסמת בגרמניה, אבל הוא לא הסכים לחשוף את שמה.

מעבר לכך שאשכול נבו הוא סופר טוב, הוא גם יודע לספר סיפורים לקהל, הוא דיבר לקהל כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא מספר את האנקדוטות הללו וכאילו הספר יצא כרגע לאור ולא לפני כשלוש שנים כשמאחוריו מפגשים רבים עם קוראים.

אהבתי מאד כמה אמירות שלו שמתקשרות לאהבת קריאה,
*הוא אינו כותב ספר בכדי להעביר מסר והוא ישמח אם כל אחד יתחבר לספר מהמקום שלו ויקח ממנו מה שמתאים לו.
*אין לספר, או לספרים בכלל, לדעתו, משמעות אחת. כל אחד יכול להבין את הסיפור בדרכו וזה מה שיפה בעיניו.
*קריאת ספרים היא אחת החוויות האינטימיות שיש (עדיין) בימינו וכך זה צריך להשאר לדעתו.

מגיל צעיר מאד אני אוהבת לקרוא ותמיד היה נדיר למצוא אותי בלי ספר ביד, בעבר הייתי מכריחה את עצמי לסיים ספר, גם אם הוא שיעמם אותי. היום אני יותר בררנית, ולמרות שעם המעבר לגרמניה המבחר הצטמצם* אני כבר לא טורחת להשקיע בספר שלא מעניין אותי, גם אם הוא ספר 'חובה'.
(*במובן מסוים המבחר התרחב מאד, עכשיו כשאני קוראת גם בגרמנית :-) אבל אני קוראת בגרמנית ואנגלית בשביל התרגול ובעברית בשביל ההנאה)

הספר הזה מומלץ במיוחד ללא ישראלים שרוצים להכיר את החיים והמציאות בישראל וגם לחיפאים שכן החבורה היא חייפאית במקור .אני אהבתי יותר את ספרו הקודם 'ארבעה בתים וגעגוע', אבל 'משאלה אחת ימינה' יכול להיות ספר חופשה מצוין, קליל במידה ועדיין לא כזה שחייבים להחזיר הביתה.

הספר תורגם בינתיים למספר שפות, בכל שפה הוא קיבל שם אחר:

בגרמנית: כל החיים עוד לפנינו
Wir haben noch das ganze Leben

בצרפתית: מטרת המשחק השתנתה

באיטלקית: הסימטריה של המשאלות

ובאנגלית: משאלות מונדיאל (שהוא השם שאשכול נבו רצה לספרו גם בעברית)

המפגש איתו היה מרתק, לא רק שהוא "סטורי טלר" הוא גם מגיע מתחום השיווק והפרסום ויודע לעבוד מול קהל וזה ניכר לעין (במובן החיובי של העניין), מסוג האנשים שמצליחים לתת לך תחושת קרבה מיידית גם אם לזמן מוגבל.
בסוף ההרצאה הוא חתם על ספריו ואני שמחה שסוף סוף יש לי גם ספר חתום ומקורי בספריה ואפילו עם הקדשה שווה. 


נזכרתי שכשקראתי את הספר לפני מספר שנים חשבתי מה המשאלות שלי ואיפה אני רוצה להיות בעוד 4 שנים. עכשיו המונדיאל, זמן טוב לכתוב פתק כזה...

מי שרוצה לטעום מהחוויה ומהסיפור שמאחורי הספר מוזמן לראות את הקטע הזה, הרצאה שהוא נתן לפני מספר שנים באוניברסיטת חיפה או (קצר יותר) לקרוא את הכתבה מעיתון הארץ ש(גם)בה מסופר מהיכן הגיע רעיון הפתקים ובכלל מרבית הסיפורים שהוא סיפר באותו הערב.


ששודר גם ככתבה בתכנית "קול ברלין" של אביב רוס. להאזנה


*התמונה של אשכול נבו מוויקיפדיה, תמונות עטיפות הספרים מאתרי ההוצאות.

מצעד הגאווה חלק ב'

כמה מהטיפוסים הצבעוניים שתמיד אפשר לפגוש במצעדים האלו

הטמפ' בחוץ 16 מעלות, אגב

דיט ודוט 1

דיט ודוט 2

דיט ודוט 3

דודות ושקית סופרמרקט (LIDL) כאקססורי

יאללה תעמיסי

הכי נוח על עקבים

אין לי מושג איך צועדים כמה ק"מ על עקבים כאלה

רק מהצד הוא נראה מלאך תמים

מי הפסיק את המוזיקה?!?!

הכי מיס בת ים

הגרושה, החרמן וזה עם הסרט

זה עם הסרט

(מאחור זה היה מפחיד מדי)

ficken? רק בזהירות...

לחלק א'

מצעד הגאווה חלק א'

ביום שבת האחרון התקיים בברלין מצעד הגאווה השנתי, או בשמו המקומי Cristopher Street day (CSD) Parade.
הדירה הנוכחית נמצאת בשכונת נולנדורף (Nollendorf) שנחשבת לשכונת הבית של הקהילה הגאה בעיר, בעיקר הדור הוותיק והבורגני.
על קיר תחנת הרכבת יש שלט הנצחה לקורבנות ההומואים והלסביות שנרצחו ע"י הנאצים.
כנראה שזו הסיבה שמסלול המצעד עובר ממש בשכונה, בדרך מוויטנברג פלאץ (Wittenbregplatz) לאנדרטת הניצחון ולשער ברנדנבורג.
אני לא חובבת מצעדים ואירועים המונים, אבל אירוע כזה ועוד כ"כ קל"ב, חבל לפספס.
בניגוד למצעד התל אביבי שפונה בעיקר לקהל הצעיר, כאן כולם משתתפים, כצועדים, על המשאיות או כצופים, ילדים, דודות, זוגות מכל ההרכבים ובכל הגילאים. בעיני זה מאד יפה ואפילו מרגש לראות שהרעיון שעומד בבסיס המצעד (שיוויון זכויות) משותף לכולם ולא רק לקבוצה הספציפית הזו.
עוד אלמנט שאפשר רק לחלום עליו בארץ הקודש הוא משאיות של מפלגות (מכל קצוות הקשת הפוליטית, גם אלו שבשלטון) ושל גופים כמו חברת התחבורה של ברלין BVG. הלוואי ויום אחד תהייה משאית של אגד במצעד הגאווה...
(בינתיים הם רק נותנים יד להפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים).
אז בשבת, שמזג האויר בה היה משתנה עם סיכוי טוב לגשם (בסוף לא ירד), הלכנו ביחד לקניות ומשם אני הלכתי לראות את המצעד והאיש חזר הביתה. הוא סירב בתוקף להצטרף, בטענה שהוא שונא מצעדים והוא את שלו עשה במצעדים בישראל. מה שנכון, נכון.
אמנם הייתי רק כשעה במצעד, אבל יש הרבה תמונות, ולכן חילקתי לשתי רשומות

כ600 אלף איש צעדו השנה.

מבט מתחנת נולנדורף לכיוון טירגארטן

משאית חברת התחבורה הציבורית

ביחד אנחנו חזקים, אומר השלט

ברגל, באוטו, במשאית ובכיסא הגלגלים - הכל הולך

לא אכפת לי שאמא שלי לסבית, אבל למה היא מכריחה אותי לצעוד?

הילדה הזאת נראתה ממש סובלת

בואי הילגרד, חוצים

בירה זה חלק מהעניין, כמובן

ילדים, דודות וקנדיים

שחררו את קכלמן, אני רוצה מזג אויר יותר טוב*

הזוג החביב עלי

אחת ממלכות הדראג המפורסמות בגרמניה

*קכלמן הוא חזאי מזג אוויר טלוויזיוני (מעין דני רופ הגרמני) שנעצר לפני כמה חודשים בחשד שאנס והתעלל בחברתו. ככל שעוברים הימים, מתגלים עוד ועוד פרטים מלוכלכים על מעשי האיש שנחשב לילד הטוב של הטלוויזיה. 

לחלק ב'