יום שבת, 26 במרץ 2011

הפלגה אחרונה/ זיגפריד לנץ


המגורים בגרמניה גרמו לי להתעניינות מיוחדת בספרות גרמנית. אני אוהבת לקרוא ובעיני חלק מההשתלבות בתרבות הוא להכיר את הסופרים שלה. מטבע הדברים לא קל לי לקרוא בגרמנית. יש המון ניואנסים קטנים ומשחקי מילים וביטויים וסלנג שהם חלק מהשפה ושקשה למצוא במילון. שלא לדבר על הסופרים הנחשבים ואלו שרוצים להיות כאלה שכותבים במשפטים בלתי נגמרים ואני צריכה לחפש 'נקודות אחיזה' במשפט, איפה הפעלים? למה היחסות מתייחסת? ועוד דברים שלומדי הגרמנית יכולים להזדהות איתם :-)
הפיתרון הקל (יחסית, בהנחה שיש חנות ספרים בעברית בקרבתכם) הוא לקרוא ספרות גרמנית שתורגמה לעברית. כמובן שזה מצמצם בהרבה את האפשרויות אבל החדשות הטובות הן שיש יותר ויותר ביקוש לספרות גרמנית בישראל ויותר ויותר תרגומים. בכל מקרה זה עדיף מכלום ונוח הרבה יותר.

לפחות 10 מספריו של זיגפריד לנץ תורגמו לעברית (קשה לתת מספר מדויק, כי הוויקי לא כולל למשל את הספר 'מחלקת אבדות' שתורגם, ספריו הוצאו בהוצאות שונות ובכלל קשה למצוא עליו מידע רב בעברית), הוא נחשב לאחד הסופרים המוכרים יותר בגל הספרות של אחרי מלחמת העולם השנייה, מה שנקרא בגרמנית Nachkriegs- und Gegenwartsliteratur.


לפני שנה בערך קראתי את הספר 'מחלקת אבדות' שהיה בסדר, אבל התקשיתי לראות את המופלאות שבספר, לפי סקירות שקראתי עליו, אולי כי אף דמות לא ממש נכנסה לי ללב או גרמה לי להזדהות עימה. ב'הפלגה אחרונה' הסיפור שונה לחלוטין.


כריכה אחורית
סיפורו המרגש, העצוב והיפה של נער שהתוודע מוקדם מדי אל האסון והשכול, וניסה, ולא הצליח למצוא את דרכו בחזרה אל המציאות ואל החיים. הסיפור מסופר מפיו של נער מבוגר ממנו, שחלק עמו את חדרו שנים אחדות, ולאחר מותו הוא מבקש לפענח, באמצעות החפצים שהשאיר אחריו המת, את סוד חייו ומותו. מלאכת הגילוי והזיכרון הרגישה של המספר הצעיר חושפת אט - אט את אישיותו הפגיעה, העדינה, השובה את הלב, של הנער המת, על רקע ילדות שקשורה לבלי הפרד בהווי השוקק חיים, פעילויות והרפתקאות של נמל גדול ומספבותיו - נמלה של העיר המבורג. יצירת מופת חדשה של אמן הסיפורת הגרמני הידוע בן זמננו.


הסיפור העצוב הזה נכנס מתחת לעור, למרות שברור לקורא כבר מהכריכה האחורית שזה לא יגמר בטוב, עדיין, בעיני הסיפור קורע לב. כ"כ קורע לב שמצאתי את עצמי בוכה לעיתים קרובות במהלך קריאת הספר.
אולי  כי הייתי בתקופה רגישה בחיי... 
הסיפור מאד ריאליסטי ואפילו יומיומי בתיאורים שלו. סיפורו של ארנה מסופר באמצעות חפציו האישיים, חלקם סתמיים למתבונן מבחוץ ועולם ומלואו בשביל הנער ובשביל מי שנשאר אחריו. המספר מצייר תמונה שמאפשרת כמעט לגעת במדף הספרים שלו, בשמיכה ובמיטתו. 


אזהרת קריאה: מדובר באחד הספרים היותר עצובים שקראתי (אם לא ה-, כמו שנהוג לומר במקומותינו) ולא מומלץ לאנשים עם נטייה לדיכאון ולמי שלא יכול לראות חיות משוטטות בלי לקחת אותן הביתה, כי הילד הזה הוא קצת כמו כלבלב רחוב עזוב ביום חורפי במיוחד.
עוד משהו, בניגוד למה שכתוב בכריכה האחורית, לא מצאתי את ההווי שוקק החיים של נמל המבורג, יותר אורח החיים של משפחה שחייה קשורים בנמל ובספינות.
יחד עם זאת, כן ממליצה על הספר שנכנס לי, כאמור, מתחת לעור


הפלגה אחרונה, הוצאת עם עובד, 2002, 149 עמודים.
תירגום: מגרמנית - יונתן ניראד. 
בגרמנית (ואני חושבת שהוא בר קריאה בגרמנית) הספר נקרא: Arnes Nachlaß

**כתבתי את הרשומה הזאת לפני שבוע בערך והיה נראה לי לא מתאים לפרסם אותה ערב פורים.
אז טוב שהיא נשארה זמינה לימים שאני חולה ובקושי יש לי כול ללחוץ אנטר לשליחת הרשומה :-)

יום רביעי, 16 במרץ 2011

טיול לנחל ראש פינה

אמנם הטיול והתמונות היו כבר לפני חודש בערך, אבל המקום מומלץ תמיד.

בשבת אביבית אחת קפצנו לשם, אבא שלי, אחותי ואני. למרות שמדובר בנסיעה קצרצרה, אף אחד מאיתנו לא ביקר שם בעשור האחרון (לפחות) למרות שלראש פינה אנחנו מגיעים די הרבה.
נחל ר"פ קרוב מאד לאתר השחזור ולר"פ העתיקה על שלל בתי האוכל שלה. הפעם וויתרנו על הביקור מפאת עייפותו של אחד מאיתנו :-)

עד הכניסה לנחל עצמו יש כביש רחב, לידו זורם הנחל, יש ספסלים והרבה עצים וצל, זה החלק שנגיש לנכים (בהנחה שבכל זאת מדובר בעלייה) אח"כ כבר בעייתי מאד.

פריחת השקדיות רק החלה (אז) והיו גם כלניות ורקפות והרבה ירוק מסביב


הרבה מטיילים לא היו, אלא שכן עשו פיקניק נחמד והילדים שיחקו במים וניסו לחסום את הזרימה בעזרת אבנים.



היו גם כאלו שטיילו ממש בשביל המסומן 






אח"כ המשכנו למצפה בארי גם כן בראש פינה 'למעלה'.
בצירוף מקרים מוזר בדיוק באותו היום הזכיר מישהו באחד הפורומים שאני גולשת בהם את הפיגוע הזה בו נהרג בנו.

 איפה נגמרת ראש פינה ומתחילה חצור הגלילית?
השאלה השווה מליונים - ההפרש בין בתים סמוכים (בתים?? ווילות) המשתייכים לרשות מוניציפלית אחרת.

 שתי תמונות שאני אוהבת במיוחד:
פרת משה רבנו בשיח רוזמרין פורח
לבלוב חדש בגזע עץ זית עתיק 


הפוסט מוקדש לזכרה של קרן אור בת ראש פינה שלמדה איתי בתיכון ונפטרה בפתאומיות ב23.02;-(

יום שבת, 5 במרץ 2011

החודש החולף: פברואר 2011

שקדייה פורחת בהרי נפתלי
(ליד צומת כ"ח)

הגיע הזמן לחזור לשגרת העידכונים, אח"כ הדברים פשוט נשכחים

במרכז העניינים:
התחלתי לחפש עבודה, במרכז, כלומר, ת"א רמת גן, גבעתיים. אני מחפשת בעיקר עבודה שתהיה לי נוחה ועם משכורת טובה.
עד עכשיו הראיונות לא היו ממש מוצלחים, הייתי בארבעה או חמישה וואף אחד מהם לא היה *ה*מקום, בטח לא מבחינה כספית ובטח לא כששואלים אותי על תכניות הילודה שלי. כן, זה לא חוקי וזאת חוצפה אבל שמירה על טאקט ומרחב אישי הן לא בדיוק תכונות ישראליות נפוצות.
החלק הטוב הוא שהנסיעות לת"א מאפשרות לי להיפגש עם חברות ולהשלים שעות של ביחד. ממש ממש כיף.
האיש עדיין עם ברזלים על הרגל, מקפץ לו עם קביים ברחבי הקיבוץ משמש אוזן קשבת לשכנים ואטרקציה לילדים קטנים.
בביקור החודשי אצל ד"ר לרנר הוא כיוונן לו קצת את הברזלים עם מפתח 10, כזה רגיל לפתיחת ברגים. בעיני זה מוזר ומרתק, יש מי שרואה את זה כזוועה ולא יכול להסתכל או לשמוע על זה. מבחינתי, אחרי שראיתי את הרגל השבורה, הכל שטויות. קיבלנו גם את כל צילומי הרנטגן על דיסק שמראים התקדמות מאד יפה במצב הרגל. אני חושבת שהוא מסתכל על הצילומים כל יום מאז :-P
נפגשתי עם חברה שעד עכשיו היתה ווירטואלית והיה כיף להכיר במציאות, כמו גם שני חברות שמזמן הפכו ללא רק ווירטואליות.
קצת לפני הפגישה ההיא נפגשתי לגמרי במקרה באמצע גבעתיים בחברה מהעבר שהתרחקנו בעקבות המעבר לגרמניה והיה ממש כיף לפגוש אותה, לשבת בספונטניות על כוס קפה ולהתעדכן בקורות אותה ואת החברות המשותפות שלנו (חלק מהחדשות ממש לא משמחות, לצערי).
וגם התרגשתי עם חברה שבישרה שהיא עומדת להתחתן ממש בקרוב ‎

איפה הייתי ומה עשיתי
טיילנו די הרבה באזור, הפריחה בשיאה עכשיו וכיף לגור בקרבה לטבע, רק לצאת ולהסתכל מסביב. יש הרבה תמונות שאני רוצה להעלות אבל פשוט לא מספיקה. אני מאד נהנית לצלם אבל שוכחת שהאור הישראלי הרבה יותר קשה מזה הגרמני, אם שם חשוך מדי פה מואר מדי.
קיבלנו מאחותי שובר לארוחת בוקר זוגית וניצלנו אותו בקפה גרג בראש פינה, היה נחמד, לא משהו יוצא דופן, אבל פינוק חביב וזמן איכות עם האיש. באופן כללי זה המקום המועדף עלינו באזור, בגלל הנגישות לאיש עם הקביים וגם הקפה לא רע.
אמנם זה היה לפני חודש אבל בכל זאת, אכלנו המבורגרים בארבורגר בצומת הגומא והיה ממש שווה. טרם הספקנו לבקר באגאדיר (דחיית סיפוקים זה אנחנו) או בשאר היכלי הבשר התל אביביים, אבל זה היה מתחרה ראוי.
לא עשיתי קניות של ספרים ושל בגדים בסוף עונה וזה ראוי לציון לדעתי. אני עומדת יפה בהחלטה לא להוסיף עוד רכוש עד שלא נעבור לדירה משלנו ועד שאחד מאיתנו לא יחזור לעבוד. מה גם שקיבלתי המון בגדים שווים מאחותי ויש בבית, אצל אחיותי ובספרייה הקיבוצית הרבה ספרים שלא קראתי ובכלל אין מקום בבית לעוד דברים.

ספרים
אני אנסה להכניס את כל מה שקראתי לאחרונה
החיוך האטרוסקי - חוזה לואיס סמפרדו, ספר נהדר מומלץ מאד.
גאווה ודעה קדומה - ג'יין אוסטן, חזרתי לספר אחרי שנים בתרגום של עירית לינור, זכרתי אותו כספר קולח ובתרגום הזה הוא ממש לא וחבל.
הפלגה אחרונה - זיגפריד לנץ, ספר עצוב נורא. טוב, אבל עצוב ועוד תהיה רשומה בעניינו.
נוף עם שלושה עצים - יהושע קנז, ציפיתי להרבה יותר מהספר הזה ודי התאכזבתי וגם הסוף עם החתול היה אכזרי ונוראי בעיני, גם אם הוא מתאים לסיפור ולמה שהסופר רצה להעביר. קצת כמו ספר לשיעורי ספרות בתיכון.
חוקי מוסקבה - דניאל סילבה, ספר ריגול/מתח די סטנדרטי ואפילו פחות. הסופר נחשב ליורש של ג'ון לה קארה, אבל באמת שלא הבנתי למה. האיש קרא ספר אחר שלו באנגלית ואמר שהיה נחמד.

סרטים
שרק 4 - מצחיק ומצוין
לא מספיקה לראות הרבה סרטים (או סדרות), בטח לא את כל מה שאני מורידה או רוצה לראות

תכניות למרץ
להמשיך לחפש עבודה ובשאיפה למצוא עבודה מתאימה בשבילי.
להמשיך לסדר עניינים ביורוקרטיים ולמצוא את הכוח להתעסק בהם, כי אין ברירה וחייבים.
לטייל באזור ולנצל את הזמן לפני שאני מתחילה לעבוד לפגישה עם חברות.
 

Enter your email address:

Delivered by FeedBurner