לפני 8 שבועות (או חודשיים ויומיים, תלוי איך סופרים) חזרנו לישראל.
הזמן, כמו הזמן, לא עוצר או מחכה והוא רץ, גם אם אנחנו עומדים במקום. או מתקדמים מאד לאט.
בזמן הזה האיש 'הספיק' לשבור את השוק (וגם את השוקית) לעבור ניתוח לפני 36 ימים (אם מישהו מתעקש לספור) ולהתרגל, איכשהו, לחיות עם ברזלים על הרגל.
כל הסיפור הזה מצריך סבלנות, המון סבלנות.
הוא מוגבל בתנועה (הולך עם קביים) ולא יכול לעשות הרבה דברים שנראים טריוויאליים וגם אלו שכן דורשים התארגנות, מאמץ והרבה זמן. האיש שייך לאנשים העצמאיים, אלו שאוהבים לעשות הכל בעצמם, אז בשבילו זה מתסכל מאד שהוא צריך להסתייע בכל דבר במישהו.
בתקופה הזאת אנחנו גרים אצל ההורים שלי, מצד אחד הקלה גדולה ותמיכה ענקית מצידם מצד שני לא פשוט לגור אצל ההורים/החמים לעתיד. הרבה סבלנות נדרשת (משני הצדדים). צריך להתרגל מחדש להרבה דברים, להכיר מחדש את ההורים, להתמודד עם היחסים בינינו, להכיל ולקבל. כמעט 20 שנים מאז שגרתי עם ההורים בפעם האחרונה ואין ספק שנהניתי מהמרחק. כשמגיעים לסופ"ש, אין צורך להתמודד עם השגרה היומיומית, עם דברים קטנים שאפשר 'לבלוע' או להעלים עין כשלא מתראים על בסיס יומי. בקיצור, מגורים עם ההורים הם סדנת מודעות/התפתחות נהדרת, פתאום המקור להרבה מהתנהגויות שלי מובן...
התקופה הזאת מזמנת גם התמודדות זוגית מסוג אחר, אינטימיות אחרת, עוד מדרגה.
כיף לי שהאיש מסתדר עם ההורים שלי ומכבד אותם, לא שחשבתי שיהיה אחרת, עדיין נחמד לי לשמוע אותו מדבר עם אבא שלי או עוזר לאמא שלי במשהו.
אבל הקשיים האלו מובנים בעיני, בכל זאת ארבעה אנשים שהיו רגילים לחיות לבד בדרכם ועכשיו פתאום להסתגל לחיות עם אנשים שהם לא ממש מכירים, גם אם רוצים ואוהבים זה לא תמיד עובר חלק. מזל שיש לי אותו לאזן ולהחליק את הדברים ולהזכיר לי לקחת אוויר ולקחת מרחק ושאני לא צריכה לספר תמיד את דעתי :-) בשורה התחתונה, אני שמחה שהמשפחה שלי היא המשפחה שלי, עוזרת, מסייעת ותומכת ופשוט שהיא כזאת.
המצב הזה לא פשוט לי, לא אוהבת להיות צריכה לקבל עזרה ומבאס אותי לבקש אותה. הרבה פעמים לוחץ לי ומחניק לי והייתי שמחה להתעורר מהסרט הזה, אבל זאת המציאות. וגם כאן נדרשת סבלנות לחכות שעניינים שהיו צריכים להסתדר יסתדרו לאזור את הכוחות להניע את המציאות ולהמשיך הלאה. אז אני מתחילה לחפש עבודה ובעקבותיה גם דירה במרכז.
עם כל כמה שנחמד לנו כאן, אני עוד לא מוכנה לחיי הכפר.
הזמן, כמו הזמן, לא עוצר או מחכה והוא רץ, גם אם אנחנו עומדים במקום. או מתקדמים מאד לאט.
בזמן הזה האיש 'הספיק' לשבור את השוק (וגם את השוקית) לעבור ניתוח לפני 36 ימים (אם מישהו מתעקש לספור) ולהתרגל, איכשהו, לחיות עם ברזלים על הרגל.
כל הסיפור הזה מצריך סבלנות, המון סבלנות.
הוא מוגבל בתנועה (הולך עם קביים) ולא יכול לעשות הרבה דברים שנראים טריוויאליים וגם אלו שכן דורשים התארגנות, מאמץ והרבה זמן. האיש שייך לאנשים העצמאיים, אלו שאוהבים לעשות הכל בעצמם, אז בשבילו זה מתסכל מאד שהוא צריך להסתייע בכל דבר במישהו.
ה-קונסטרוקציה בשיטת אליעזרוב (כמה ימים אחרי הניתוח)
למעשה המצב בינינו התהפך, אם בגרמניה הוא עשה את כל הדברים בשבילי, עכשיו אני זאת שדואגת לו וכל העניינים הביורוקרטיים הם באחריותי. ומי שעובר לארץ אחרת יודע, יש המון ביורוקרטיה לסדר...בתקופה הזאת אנחנו גרים אצל ההורים שלי, מצד אחד הקלה גדולה ותמיכה ענקית מצידם מצד שני לא פשוט לגור אצל ההורים/החמים לעתיד. הרבה סבלנות נדרשת (משני הצדדים). צריך להתרגל מחדש להרבה דברים, להכיר מחדש את ההורים, להתמודד עם היחסים בינינו, להכיל ולקבל. כמעט 20 שנים מאז שגרתי עם ההורים בפעם האחרונה ואין ספק שנהניתי מהמרחק. כשמגיעים לסופ"ש, אין צורך להתמודד עם השגרה היומיומית, עם דברים קטנים שאפשר 'לבלוע' או להעלים עין כשלא מתראים על בסיס יומי. בקיצור, מגורים עם ההורים הם סדנת מודעות/התפתחות נהדרת, פתאום המקור להרבה מהתנהגויות שלי מובן...
התקופה הזאת מזמנת גם התמודדות זוגית מסוג אחר, אינטימיות אחרת, עוד מדרגה.
כיף לי שהאיש מסתדר עם ההורים שלי ומכבד אותם, לא שחשבתי שיהיה אחרת, עדיין נחמד לי לשמוע אותו מדבר עם אבא שלי או עוזר לאמא שלי במשהו.
אבל הקשיים האלו מובנים בעיני, בכל זאת ארבעה אנשים שהיו רגילים לחיות לבד בדרכם ועכשיו פתאום להסתגל לחיות עם אנשים שהם לא ממש מכירים, גם אם רוצים ואוהבים זה לא תמיד עובר חלק. מזל שיש לי אותו לאזן ולהחליק את הדברים ולהזכיר לי לקחת אוויר ולקחת מרחק ושאני לא צריכה לספר תמיד את דעתי :-) בשורה התחתונה, אני שמחה שהמשפחה שלי היא המשפחה שלי, עוזרת, מסייעת ותומכת ופשוט שהיא כזאת.
המצב הזה לא פשוט לי, לא אוהבת להיות צריכה לקבל עזרה ומבאס אותי לבקש אותה. הרבה פעמים לוחץ לי ומחניק לי והייתי שמחה להתעורר מהסרט הזה, אבל זאת המציאות. וגם כאן נדרשת סבלנות לחכות שעניינים שהיו צריכים להסתדר יסתדרו לאזור את הכוחות להניע את המציאות ולהמשיך הלאה. אז אני מתחילה לחפש עבודה ובעקבותיה גם דירה במרכז.
עם כל כמה שנחמד לנו כאן, אני עוד לא מוכנה לחיי הכפר.
רשומות
