לרגל יום השואה, חשבתי שיהיה מעניין, לספר את הסיפור של היהודים שחיו בLüneburg, העיר בה גרנו עד לפני מספר חודשים.
אני אסייג מראש, שהרבה אני לא יודעת, כי באזור הזה הדחיקו את החלק הזה בהסטוריה ממש טוב וגם אין כל כך את מי לשאול.
לינבורג היא עיר קטנה למדי דרומית להמבורג, כמו המבורג גם היא הנזה-שטאד והיתה מאד עשירה בעברה. יהודים תועדו לראשונה בעיר בסביבות שנת 1200, גורשו וחזרו בסוף המאה ה-17. ערב מלחמת העולם השניה, חיו בעיר כ-175 יהודים. רובם סוחרים.
התמונה הזאת היא של חנות שהיתה בבעלות יהודים, אשר מכרו אותה בתחילת שנות ה30 ועברו לארה"ב. המבנה יושב על כיכר העיר 50 מטר מבית העיריה, והיה למעשה בית- כל בו, בקומה הראשונה מסעדה, בקומות האחרות בגדים וכדומה, בקומה העליונה גרה המשפחה.
לפי מה שסיפרו לנו בסיור (שבו שמעתי את רוב הפרטים המצוינים בפוסט הזה), אחד הבנים של בעלי הכל בו חזר ללינבורג אחרי המלחמה, אבל אף אחד ממכריו לא הסכים לפגוש אותו.
חנות נעליים שהיתה בבעלות יהודים, הם נאלצו למכור אותה, בעקבות חוקי הרייך. הבעלים הנוכחים (הוריהם/סביהם) קנו אותה ב75 מארק. (גם בתרגום לכסף בן זמננו, זה מעט מאד כסף).
ממש בכניסה לחנות ישנם 2 לוחות מתכת קטנים, קבועים במדרכה, לזכר בעלי החנות היהודים, שנשלחו למזרח, ושם נרצחו. בניהם נשלחו לפני המלחמה לחו"ל ונצלו.את הלוחיות האלה, שהן פרויקט הנצחה ארצי, ניתן למצוא במספר מקומות בעיר ובגרמניה כולה. אבל צריך ממש לחפש. מצד שמאל הגודל שלהן, בהשוואה לכף רגל.
הכוונה המקורית, של מי שתכנן את לוחיות ההנצחה, היתה שהן ייבלטו מס' סנטימטרים מעל המדרכה. משיקולי בטיחות זה לא אושר, וכך נשארנו עם לוחיות שמתחבאות.
היהודים בעיר בנו בית כנסת חדש, שבנייתו הסתיימה כשנה לפני ליל הבדולח. (זה צילום מצילום, אז האיכות לא משהו). הם לא הספיקו להשתמש בו הרבה, לפני ליל הבדולח. בליל הבדולח בית הכנסת נפגע מאבנים, אך לא נשרף.
לאחר המהומות הגיעה העירייה להסכם עם הקהילה היהודית לפיו הם יפרקו את הבניין ויימכרו את השטח לעיר (תמורת סכום סמלי, כמובן) וזאת בכדי שהיהודים יוכלו להציל משם את ספרי הקודש. את הלבנים הם מכרו, אוסף ספרי הקודש שהיה ברשות בית הכנסת נעלם ולא נמצא לאחר תום המלחמה.
מסתבר שבמספר מקומות בגרמניה הגיעו העיריות להסכם כזה עם הקהילות היהודיות, אני לא בטוחה מה עדיף, לראות את בית הכנסת נשרף או לפרק אותו במו ידיך.
בבית הזה היו כלואים אסירים פוליטיים שהיו בשירות עיריית לינבורג בזמן מלה"ע ה2, תפקידם היה לנקות את העיר, לאסוף זבל וכיו"צ. הבניין הוא ממש בסמוך לבית ספר תיכון שתלמידיו נהגו להציק ולהתגרות באסירים. על הבניין קבוע שלט הסברה קטן. בכלל, יש הרבה מקומות עם שלטי הסברה, רק שהם שקופים וכתובים בכתב די קטן (ובגרמנית בלבד, כמובן) כך שאם לא יודעים על קיומם, קשה להבחין בהם.
אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני בין האומות
במקום בו היה בית הכנסת, ישנה כיום אנדרטה קטנה, לזכר יהודי לונבורג שנרצחו בשואה. למרות שמדובר בצומת מרכזית בעיר, קשה להבחין באנדרטה, היושבת במעין גן קטן מוקף שיחים. אני חייבת להגיד, שהמקום מטופח ושמור היטב (מחליפים פרחים כל עונה) וניתן להבחין באבנים שהניחו מבקרים ליד האנדרטה.זוהי האנדרטה לזכר, 'כל אותם שמתו בזמן המלחמה 1939-1945'. ניסוח מעצבן לא? עברתי בצומת הזאת מלא פעמים, זה לא מפסיק לעצבן אותי. לעיר לקח המון שנים לבנות אנדרטה כזו, והיה ויכוח היכן היא תהייה, כשהיה חשוב למקם אותה במקום מרכזי. אז מצאו פארק במקום מרכזי לכל הדעות (אחת הכניסות למרכז העיר, ליד התיאטרון) ושמו את האנדרטה. אני לא אחדש לכם, אם אני אגיד, שהרבה אנשים לא יודעים על קיומה.
אני מניחה שזאת לא היתה הכוונה המקורית ואני מוצאת את זה מעט אירוני בהתחשב בניסוח שעל האנדרטה, אבל ממול לאנדרטה, היכן שהיום יש חנות למזרונים, היה פעם אולם הספורט, שם בוצעו המשפטים הראשונים לאנשי הSS לאחר המלחמה. בינהם הימלר שנתפס לא רחוק. (הוא התאבד במעצר).
ועוד משהו שאותי משעשע בכל פעם, זוהי אחת מ3 הכנסיות הגדולות בעיר. ככה היא נראית מהצד של העיר, וכך מהצד של הכיכר המרכזית.
אין לזה שום קשר ליהודים. כנראה שזה קשור לאגודה מסחרית כזו או אחרת מימי הביניים.
מגורים בגרמניה ובפרט בברלין מזמנים תזכורת מתמדת לעבר, אם בלוחות הזיכרון שפזורים בעיר ואם בסיפורים מקומיים. על תחנת הרכבת הקרובה אלינו ישנו שלט זיכרון להומואים ולסביות שהוצאו להורג בשואה, ליד תחנת וויטנברגפלאץ (זאת שקרובה ל KDW) יש שלט ענק שמודיע שמכאן יצאו משלוחים של היהודים ומפרט מקומות ומספרים.
לפעמים נדמה לי שהחיים כאן מזמנים התמודדות עם העבר הרבה יותר מאשר מגורים בישראל ובוודאי בכל ארץ אחרת.
רשומות
