שקדייה פורחת בהרי נפתלי
(ליד צומת כ"ח)
הגיע הזמן לחזור לשגרת העידכונים, אח"כ הדברים פשוט נשכחים
במרכז העניינים:
התחלתי לחפש עבודה, במרכז, כלומר, ת"א רמת גן, גבעתיים. אני מחפשת בעיקר עבודה שתהיה לי נוחה ועם משכורת טובה.
עד עכשיו הראיונות לא היו ממש מוצלחים, הייתי בארבעה או חמישה וואף אחד מהם לא היה *ה*מקום, בטח לא מבחינה כספית ובטח לא כששואלים אותי על תכניות הילודה שלי. כן, זה לא חוקי וזאת חוצפה אבל שמירה על טאקט ומרחב אישי הן לא בדיוק תכונות ישראליות נפוצות.
החלק הטוב הוא שהנסיעות לת"א מאפשרות לי להיפגש עם חברות ולהשלים שעות של ביחד. ממש ממש כיף.
האיש עדיין עם ברזלים על הרגל, מקפץ לו עם קביים ברחבי הקיבוץ משמש אוזן קשבת לשכנים ואטרקציה לילדים קטנים.
בביקור החודשי אצל ד"ר לרנר הוא כיוונן לו קצת את הברזלים עם מפתח 10, כזה רגיל לפתיחת ברגים. בעיני זה מוזר ומרתק, יש מי שרואה את זה כזוועה ולא יכול להסתכל או לשמוע על זה. מבחינתי, אחרי שראיתי את הרגל השבורה, הכל שטויות. קיבלנו גם את כל צילומי הרנטגן על דיסק שמראים התקדמות מאד יפה במצב הרגל. אני חושבת שהוא מסתכל על הצילומים כל יום מאז :-P
נפגשתי עם חברה שעד עכשיו היתה ווירטואלית והיה כיף להכיר במציאות, כמו גם שני חברות שמזמן הפכו ללא רק ווירטואליות.
קצת לפני הפגישה ההיא נפגשתי לגמרי במקרה באמצע גבעתיים בחברה מהעבר שהתרחקנו בעקבות המעבר לגרמניה והיה ממש כיף לפגוש אותה, לשבת בספונטניות על כוס קפה ולהתעדכן בקורות אותה ואת החברות המשותפות שלנו (חלק מהחדשות ממש לא משמחות, לצערי).
וגם התרגשתי עם חברה שבישרה שהיא עומדת להתחתן ממש בקרוב ♥
איפה הייתי ומה עשיתי
טיילנו די הרבה באזור, הפריחה בשיאה עכשיו וכיף לגור בקרבה לטבע, רק לצאת ולהסתכל מסביב. יש הרבה תמונות שאני רוצה להעלות אבל פשוט לא מספיקה. אני מאד נהנית לצלם אבל שוכחת שהאור הישראלי הרבה יותר קשה מזה הגרמני, אם שם חשוך מדי פה מואר מדי.
קיבלנו מאחותי שובר לארוחת בוקר זוגית וניצלנו אותו בקפה גרג בראש פינה, היה נחמד, לא משהו יוצא דופן, אבל פינוק חביב וזמן איכות עם האיש. באופן כללי זה המקום המועדף עלינו באזור, בגלל הנגישות לאיש עם הקביים וגם הקפה לא רע.
אמנם זה היה לפני חודש אבל בכל זאת, אכלנו המבורגרים בארבורגר בצומת הגומא והיה ממש שווה. טרם הספקנו לבקר באגאדיר (דחיית סיפוקים זה אנחנו) או בשאר היכלי הבשר התל אביביים, אבל זה היה מתחרה ראוי.
לא עשיתי קניות של ספרים ושל בגדים בסוף עונה וזה ראוי לציון לדעתי. אני עומדת יפה בהחלטה לא להוסיף עוד רכוש עד שלא נעבור לדירה משלנו ועד שאחד מאיתנו לא יחזור לעבוד. מה גם שקיבלתי המון בגדים שווים מאחותי ויש בבית, אצל אחיותי ובספרייה הקיבוצית הרבה ספרים שלא קראתי ובכלל אין מקום בבית לעוד דברים.
ספרים
אני אנסה להכניס את כל מה שקראתי לאחרונה
החיוך האטרוסקי - חוזה לואיס סמפרדו, ספר נהדר מומלץ מאד.
גאווה ודעה קדומה - ג'יין אוסטן, חזרתי לספר אחרי שנים בתרגום של עירית לינור, זכרתי אותו כספר קולח ובתרגום הזה הוא ממש לא וחבל.
הפלגה אחרונה - זיגפריד לנץ, ספר עצוב נורא. טוב, אבל עצוב ועוד תהיה רשומה בעניינו.
נוף עם שלושה עצים - יהושע קנז, ציפיתי להרבה יותר מהספר הזה ודי התאכזבתי וגם הסוף עם החתול היה אכזרי ונוראי בעיני, גם אם הוא מתאים לסיפור ולמה שהסופר רצה להעביר. קצת כמו ספר לשיעורי ספרות בתיכון.
חוקי מוסקבה - דניאל סילבה, ספר ריגול/מתח די סטנדרטי ואפילו פחות. הסופר נחשב ליורש של ג'ון לה קארה, אבל באמת שלא הבנתי למה. האיש קרא ספר אחר שלו באנגלית ואמר שהיה נחמד.
סרטים
שרק 4 - מצחיק ומצוין
לא מספיקה לראות הרבה סרטים (או סדרות), בטח לא את כל מה שאני מורידה או רוצה לראות
תכניות למרץ
להמשיך לחפש עבודה ובשאיפה למצוא עבודה מתאימה בשבילי.
להמשיך לסדר עניינים ביורוקרטיים ולמצוא את הכוח להתעסק בהם, כי אין ברירה וחייבים.
לטייל באזור ולנצל את הזמן לפני שאני מתחילה לעבוד לפגישה עם חברות.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה