המגורים בגרמניה גרמו לי להתעניינות מיוחדת בספרות גרמנית. אני אוהבת לקרוא ובעיני חלק מההשתלבות בתרבות הוא להכיר את הסופרים שלה. מטבע הדברים לא קל לי לקרוא בגרמנית. יש המון ניואנסים קטנים ומשחקי מילים וביטויים וסלנג שהם חלק מהשפה ושקשה למצוא במילון. שלא לדבר על הסופרים הנחשבים ואלו שרוצים להיות כאלה שכותבים במשפטים בלתי נגמרים ואני צריכה לחפש 'נקודות אחיזה' במשפט, איפה הפעלים? למה היחסות מתייחסת? ועוד דברים שלומדי הגרמנית יכולים להזדהות איתם :-)הפיתרון הקל (יחסית, בהנחה שיש חנות ספרים בעברית בקרבתכם) הוא לקרוא ספרות גרמנית שתורגמה לעברית. כמובן שזה מצמצם בהרבה את האפשרויות אבל החדשות הטובות הן שיש יותר ויותר ביקוש לספרות גרמנית בישראל ויותר ויותר תרגומים. בכל מקרה זה עדיף מכלום ונוח הרבה יותר.
לפחות 10 מספריו של זיגפריד לנץ תורגמו לעברית (קשה לתת מספר מדויק, כי הוויקי לא כולל למשל את הספר 'מחלקת אבדות' שתורגם, ספריו הוצאו בהוצאות שונות ובכלל קשה למצוא עליו מידע רב בעברית), הוא נחשב לאחד הסופרים המוכרים יותר בגל הספרות של אחרי מלחמת העולם השנייה, מה שנקרא בגרמנית Nachkriegs- und Gegenwartsliteratur.
לפני שנה בערך קראתי את הספר 'מחלקת אבדות' שהיה בסדר, אבל התקשיתי לראות את המופלאות שבספר, לפי סקירות שקראתי עליו, אולי כי אף דמות לא ממש נכנסה לי ללב או גרמה לי להזדהות עימה. ב'הפלגה אחרונה' הסיפור שונה לחלוטין.
כריכה אחורית
סיפורו המרגש, העצוב והיפה של נער שהתוודע מוקדם מדי אל האסון והשכול, וניסה, ולא הצליח למצוא את דרכו בחזרה אל המציאות ואל החיים. הסיפור מסופר מפיו של נער מבוגר ממנו, שחלק עמו את חדרו שנים אחדות, ולאחר מותו הוא מבקש לפענח, באמצעות החפצים שהשאיר אחריו המת, את סוד חייו ומותו. מלאכת הגילוי והזיכרון הרגישה של המספר הצעיר חושפת אט - אט את אישיותו הפגיעה, העדינה, השובה את הלב, של הנער המת, על רקע ילדות שקשורה לבלי הפרד בהווי השוקק חיים, פעילויות והרפתקאות של נמל גדול ומספבותיו - נמלה של העיר המבורג. יצירת מופת חדשה של אמן הסיפורת הגרמני הידוע בן זמננו.
הסיפור העצוב הזה נכנס מתחת לעור, למרות שברור לקורא כבר מהכריכה האחורית שזה לא יגמר בטוב, עדיין, בעיני הסיפור קורע לב. כ"כ קורע לב שמצאתי את עצמי בוכה לעיתים קרובות במהלך קריאת הספר.
אולי כי הייתי בתקופה רגישה בחיי...
הסיפור מאד ריאליסטי ואפילו יומיומי בתיאורים שלו. סיפורו של ארנה מסופר באמצעות חפציו האישיים, חלקם סתמיים למתבונן מבחוץ ועולם ומלואו בשביל הנער ובשביל מי שנשאר אחריו. המספר מצייר תמונה שמאפשרת כמעט לגעת במדף הספרים שלו, בשמיכה ובמיטתו.
אזהרת קריאה: מדובר באחד הספרים היותר עצובים שקראתי (אם לא ה-, כמו שנהוג לומר במקומותינו) ולא מומלץ לאנשים עם נטייה לדיכאון ולמי שלא יכול לראות חיות משוטטות בלי לקחת אותן הביתה, כי הילד הזה הוא קצת כמו כלבלב רחוב עזוב ביום חורפי במיוחד.
עוד משהו, בניגוד למה שכתוב בכריכה האחורית, לא מצאתי את ההווי שוקק החיים של נמל המבורג, יותר אורח החיים של משפחה שחייה קשורים בנמל ובספינות.
יחד עם זאת, כן ממליצה על הספר שנכנס לי, כאמור, מתחת לעור
הפלגה אחרונה, הוצאת עם עובד, 2002, 149 עמודים.
תירגום: מגרמנית - יונתן ניראד.
בגרמנית (ואני חושבת שהוא בר קריאה בגרמנית) הספר נקרא: Arnes Nachlaß
**כתבתי את הרשומה הזאת לפני שבוע בערך והיה נראה לי לא מתאים לפרסם אותה ערב פורים.
אז טוב שהיא נשארה זמינה לימים שאני חולה ובקושי יש לי כול ללחוץ אנטר לשליחת הרשומה :-)
רשומות
נשמע כמו ספר ממש מעניין, אקרא אותו
השבמחקבאמת אחד הספרים הכי עצובים שיצא לי לקרוא.
השבמחקקראתי אותו בגרמנית על ספסל הכיכר רבין ומצאתי את עצמי מזילה לא מעט דמעות. גם הסיפור קורע לב, וגם הזכיר לי את התקופה שביליתי בגרמניה והתבאסתי קצת על שאני כבולה כרגע לחיים על מפת תל אביב.