אלה שמצילים אותנו - ג'נה בלום

Those Who Save Us/Jenna Blum

כריכה אחורית:

במשך חמישים שנה סירבה אמה של טרודי לדבר על חייה בגרמניה במלחמת העולם השנייה. טרודי היתה רק בת שלוש כשהיא ואמה שוחררו בשנת 1939 על ידי חייל אמריקני ועברו לגור איתו במינסוטה.

ברשותה של טרודי רק רמז אחד לעבר: תמונה משפחתית שבה מופיעים אנה, טרודי וקצין נאצי, האובּרשטורמפיהרר של בוכנוואלד.

רדופת אשמה על מורשתה, פותחת טרודי, כעת דוקטור להיסטוריה גרמנית, בחקירה מעמיקה העבר. אלה שמצילים אותנו משלב סיפור אהבה יצרי כמו אבוד מראש. אולם מעל לכל אלה, זהו ניתוח מעמיק של אחד מהרגשות החבויים

והמסתוריים ביותר - הבושה..

תקציר:

הספר מספר במקביל את סיפורה של טרודי, בשנות החמישים לחייה, ד"ר להסטוריה גרמנית באוניברסיטת מיניאפוליס. במהלך פינוי בית הוריה, נתקלת טרודי בתמונה הקטנה, אותה היא מכירה מאז היתה ילדה, ושעל אודותה נאסר עליה לשאול. גם כיום אמה של טרודי, אנה שותקת. טרודי מחליטה להצטרף למחקר שעושה חברה וקולגה, המתעד עדויות של יהודים מתקופת מלה"ע ה2, ולתעד את הצד הגרמני, לא הצד הגרמני הלוחם אלא היכן היו האזרחים הגרמנים באותן השנים, מה היה יחסם לנאצים וליהודים וכיצד שרדו את אותן השנים.

בעוד סיפורה של טרודי מתרחש בהווה, ובהתמודדותה עם הסיפור של משפחתה שאינו ידוע לה, מסופר סיפורה של אנה, אמה של טרודי משנת 1939 ועד סיום המלחמה, אנו מגלים מה הקשר בין אנה, טרודי והקצין הגרמני, מה עשתה אנה במהלך המלחמה, ואיך היא הגיעה לארה"ב. יותר מזה יהיה ספויילר.

חלק נוסף של הספר הוא מערכת היחסים בין אנה וטרודי, יחסים מלאי שתיקות והסתרות ועם זאת גם אהבה.

ביקורת שלי

אני אתחיל מכך שמאז שעברתי לגרמניה, מעניין אותי יותר מאשר בעבר, היכן היו בגרמנים בזמן המלחמה. במובן כזה או אחר המלחמה הזו לא פסחה על אף אחד. יהיו שיגידו (ודעה זו מובעת גם בספר) שאין צורך לתת פתחון פה לגרמנים מאותה התקופה. אני חושבת אחרת. לא כי מגיע להם להגן על עצמם ולהצטדק, אלא בכדי לראות איך אנשים רגילים התמודדו עם המלחמה. מעט ספרים מציגים את האיש הגרמני הפשוט שנאלץ להתמודד עם המלחמה (לרוב זאת אישה, שכן הן נשארו בעורף, לגברים לא היתה ברירה אלא להתגייס).

הסיפור עצמו מרתק, קראתי אותו ביום כיפור האחרון, ולא הרגשתי רעב או צמא. הספר לא חף מרגעים חלשים, אבל הוא לא נותן הנחות והקלות לגיבורים לו. אין סוף טוב ודביק, אלא סוף מציאותי.

הספר מאד עצוב ומאד אמיתי, וניכר ניסיונה של המחברת בפרויקט הנצחת השואה של ספילברג. הסיפור של טרודי המתביישת בהיותה גרמניה, ובהיותה "משם" הזכיר לי סיפורים של בני הדור השני מהצד היהודי. בתים שלא מדברים בהם על השנים ההם. אנשים מלאי בושה.

ואכן רגש הבושה הוא אחד הרגשות המרכזיים המובעים בספר, אם ברובד הגלוי ואם ברובד הנסתר, המפעיל את גיבורי, ולמעשה גיבורות הסיפור.

לסיכום, מומלץ מאד. ספר זורם על נושא קשה וסיפור כואב לא פחות, מצמרר ומטריד ועדיין שווה קריאה.