קודם כל אני נוסעת הביתה - לישראל, להורים, למשפחה, לחברים, לת"א, לקיבוץ, לאוכל, לספרים ולשמש. הו כן, שמש ושמים כחולים...
ואז אני חוזרת לבית בלונבורג (שלפי התעתיק העברי הנכון צריך להיות לינבורג, אבל כבר התרגלתי), סוף שבוע של אריזה ומעבר לבית החדש בברלין.
אני כל כך מחכה לרגע הזה, הלילה הראשון בדירה בברלין.
שבוע שלם ללא פרידה מהאיש, שבוע שלם של לישון ביחד ולקום ביחד.
חלום.
אמנם הדירה תהיה שלנו רק לחצי שנה (ונחזיק אצבעות לבעלת הדירה בענייניה הרומנטיים בבנקוק, אם הכל יסתדר לה ונאהב את הדירה נוכל לחתום על חוזה ארוך), אבל המעבר לברלין מקרב אותנו אחד לשני ואת שנינו למטרות שלנו, שאחת מהן היא דירה משלנו.
הקטע עם מצבים זמניים, שהם הכי קבועים בעולם, ושאם רק היה ידוע כמה זמן הם יימשכו היה הרבה יותר קל להחליט החלטות ולתכנן תכנונים.
אם רק היינו יודעים שהשהייה בלונבורג תהייה שנתיים וחצי ולא חצי שנה... אבל אין מה להסתכל על העבר, פניי לעתיד והוא נראה לא רע בכלל.
בשלב הזה אני מנסה לתכנן את הלו"ז שלי בארץ, איך, כמה, מי ומתי. נורא רוצה לראות את כולם ויותר מפעם אחת, נורא רוצה להנות ולמלא מצברים לקראת החורף.
באה הביתה,
עוד מעט
רשומות
הי!
השבמחקחשבתי עליך ורציתי לדרוש בשלומך!
אז איפה את עכשיו?
ד"ש ממינכן
יעל