חופשה

בין פנטזיה למציאות
או
בניסיון להגשים את החלום

מסיבה לא ממש מובנת, האסוציאציה שלי בנוגע למילה חופשה, היא לשכב ביום חם על חוץ לבן ליד הים הכחול, עם ספר ביד אחת ושייק פירות בכוס גבוהה ביד השנייה. אין לפנטזיה הזאת כל אחיזה במציאות, פשוט כי אני שונאת ים וחול בקיץ. מעדיפה את הים בחורף, כששקט על החוף והים סוער ומשתנה.

כך גם לגבי החלום שלי על חופשה בישראל, שתהיה מלאה במשפחה וחברים, בתי קפה, מסעדות (הרבה אוכל) וכמובן שופינג של בגדים. אבל מה לעשות שכשהחלום הופך למציאות, החופשה שלי לא בדיוק נראית רגועה וחלומית, אלא יותר כהתרוצצות וניסיון להספיק כמה שיותר בכמה שפחות זמן. במקום שינה עד הצהריים והתבטלות לצד הבריכה או על הדשא, החופשה כוללת ניהול יומן מחושב ומתוקצב.

אז בשבועיים שהייתי כאן ניסיתי כמיטב יכולתי להנות, התקררות לא סקסית בעליל לא תרמה לעניין, וכמובן שככל שמנסים ומשתדלים יותר, כך ההנאה חומקת.
כנראה שהנאה חייבת להיות ספונטנית...

ולא שלא נהניתי, רק שכל ביקור היה קצר וחפוז, וכמעט ולא הספקתי להנות מתל אביב, שלא לדבר על טיול בצפון.

ביום ראשון חזרתי לביתם של ההורים שלי בהרגשה קצת מפוספסת, הבחור טוען שזה תמיד ככה ושכדאי שהוא יתחיל לתעד את מה שאני אומרת, ולהוכיח לי שאני חוזרת על עצמי בכל ביקור שלי בארץ.

ההרגשה הזו, בצירוף דלקת הראות של אמא שלי (שהולכת ומחלימה) גרמו לי להחליט להשאר עוד כמה ימים בישראל. חיכיתי כ"כ הרבה זמן לעבור לברלין, כך שעוד כמה ימים לא ישנו הרבה, ובכלל שהיא תחכה לי קצת...

אז יש לי עוד כמה ימים לנסות ולהגשים את הפנטזיות שלי על חופשה, בעיקר אלו שכוללות אוכל, כמו המבורגר רציני (אגאדיר כמצוות הגבר), חומוס שווה ועוד כמה קראסוני שקדים ובראוניס שווים וטעימים.

בינתיים, הספקתי לבקר את הברווז, שקיבל מקום קבע בגינה ליד שד' מסריק. אחד הדברים היותר אופטימיים שיש. ובכלל מקום מאד חביב ושקט באמצע תל אביב הרועשת. הכי שווה לקחת קפה ומאפה (או כל עוגה שווה אחרת - וכולן שוות וטעימות) מבוטיק סנטרל הקרוב ולשבת על אחד הספסלים מול המזרקה.

ולסיום, הפרפר שבא לבקר היום, מסוג הדברים שפתאום מעריכים ופתאום שמים לב אליהם. (מי שמכיר את אמא שלי, יודע שהכביסה ברקע זה בילד אין...) רק חבל שאני לא יכולה להעביר לכם את הרעש של התרנגולות מהשכנים. בעצם מזלכם.