עוד מעט

עוד מעט תהיה לנו דירה חדשה

ורהיטים חדשים

אפילו סכו"ם חדש

עוד מעט יגיעו המסמכים האבודים

עוד מעט תהיה חתונה

עוד מעט אני אתחיל לעבוד

עוד מעט יהיה קיץ

ותהיה שמש

עוד מעט ירדו ממני עוד 3 קילו

עוד מעט אני אהיה כלה כוסית

בשמלה שאולי תהיה לבנה

ואולי גם לא

עוד מעט תהיה לי סבלנות

לחכות

רק עוד קצת

כי תכף, ממש תכף

הכל קורה

ואז מה אם את חלק מהדברים לעיל אני אומרת לעצמי כבר 3 שנים :-)

אמיל נולדה

Emil Nolde

Red Poppies - פרגים אדומים (1920)

בשם אמיל נולדה (Emil Nolde) נתקלתי לראשונה בספר לימוד הגרמנית הראשון שלי. שאלתי את האיש מי זה?
אח"כ חיפשתי קצת באינטרנט וגיליתי שהוא צייר גרמני מפורסם מצפון גרמניה וגם את תמונת הפרגים הנהדרת.
באותו הזמן לא ממש היה זמן לחיפושים ארוכים באינטרנט (בכל זאת משרה מלאה ושלושה ערבי לימודים בשבוע עם המון שיעורי בית), אבל השם שלו, כמו גם סנט פיטר אורדינג שלידו נמצא מוזיאון שמוקדש לעבודותיו של נולדה לא נשכח, ועדיין אני מקווה להגיע לשם יום אחד.
לפני כמה שבועות התקיימה באורנייה (Urania מרכז תרבות שנמצא מאד קרוב אלינו) הרצאה על הצדדים הפחות מוכרים של נולדה.(Emil Nolde - Entdeckungsreise zum unbekannten Künstler) שהעביר Dr. Hans Thomas Carstensen מהמבורג. (מרצה מצוין, אגב).
ההרצאה עסקה במוטיבים הדתיים וסצנות העירוניות בציוריו של נולדה ופחות בציורי הנוף והפרחים המוכרים יותר וסקרה את תולדות חייו של נולדה.
בגלל שהוצגו שקופיות בהרצאה סיכמתי אותה בחושך, הרוב יצא ברור להפליא, ונכתב ממש על השורות. כשרציתי לחפש עוד קצת באינטרנט גיליתי שבוויקיפדיה המידע מועט ויש הרבה פערים וסתירות בין אתרים שונים המספרים את הביוגרפיה של נולדה, כך שאני מקווה שאין טעויות בפוסט.

אמיל נולדה נולד בשם האנס אמיל הנסן בכפר קטן בשלזוויג הולשיין בצפון גרמניה, באזור שעבר מספר פעמים בין שליטת דנמרק לגרמניה. הוא נחשב לכבשה השחורה של המשפחה. בבית הספר הוא הצטיין רק בשיעורי ציור והיה לא יוצלח בכל הנוגע לעבודת החוואות בה ציפו ממנו לעסוק. כבר בגיל 15 הוא רצה להיות צייר, אך הכומר פסק שזהו מקצוע טמא ונולדה נשלח ללמוד נגרות בפלצנבורג. הוא עסק בנגרות ובעיצוב גרפי מספר שנים ונדד ברחבי גרמניה, בין השאר גם במינכן ובקארלסרואה שם המשיך להתמקצע בטכניקות שונות לעבודה עם עץ.
בשנת 1897 בזמן שעבד כמורה לציור ב St. Gallen בשוויץ פירסם סדרה בת 24 גלויות המשלבות דמויות בתוך ההרים האלפים. הגלויות זכו להצלחה אדירה (כ100 אלף גלויות נמכרו תוך 10 ימים) ואיפשרו לנולדה, אז עדיין תחת השם הנסן, לעבוד כאמן עצמאי.

Finsteraarhorn ההר הכועס (ימין)

       Der König der Ostalpen מלך האלפים המזרחיים (שמאל)

Die Wächter des Rosengartens שומרי גן הוורדים

הוא עבר למינכן, שם למד טכניקות שונות בציור (לא ברור לי לפי המקורות אם הוא למד או לא באקדמיה לאמנות, כנראה שהוא לא התקבל ללימודים אלא למד בשיעורים פרטיים). במהלך תקופה זו נסע מספר פעמים לפריז שם הושפע מאד מואן גוך, מונה וגוגן ומתנועת מהאימפרסיוניזם והשימוש שלהם באור ובצבעים. למרות ששהו בפריז באותו הזמן לא נפגש נולדה עם ואן גוך או גוגן.

White Tree Trunk, 1908

נולדה שהתאכזב משיטת הלימודים במינכן עבר לקופנהגן שם הכיר את השחקנית הדנית עדה ווילסטרופ והזוג התחתן ב1902, אז גם החליף אמיל הנסן את שם משפחתו לשם כפר הולדתו - נולדה. בשלב הזה המידע סותר, בין מגורים בכפר בצפון גרמניה למעבר לברלין, מה שברור הוא שהם חיו חיי מחסור במשך מספר שנים וב1928 לאחר מעברים בין ברלין לצפון גרמניה התיישב הזוג ב Seebüll (כפר קטן בצפון גרמניה, סמוך לכפר הולדתו של נולדה).
ב1906 בעקבות השתתפות בתערוכה בדרזדן קיבל נולדה הצעה להצטרף לקבוצת "הגשר" (Die Brücke) ובמשך כשנתיים היה חבר בקבוצה, ממנה פרש (או הועזב) בעקבות חילוקי דעות.
בכלל, יחסי אנוש לא היו תחום שבו נולדה הצטיין, הוא נחשב לזאב בודד במשך כל חייו ולא חסך את דעותיו מאנשים. למקס ליברמן , למשל, הוא שלח מכתב זועם בעקבות אי הכללתו בתערוכה.
נולדה עשה הרבה ניסיונות בצבעים וחומרים, למשל השאיר צבעים בחוץ חשופים לתנאי מזג האויר (קור, גשם, רוח וכו') והשתמש רק במה שנותר מהצבע.

הסעודה האחרונה (למעלה), 1909
צליבתו של ישו, 1909
Pfingsten (Pentecast), 1909

ב1909 החל נולדה לשלב תכנים דתיים בעבודותיו, נושא שלא היה נפוץ באותה התקופה. הציור הראשון השייך לאותה תקופה הוא "הסעודה האחרונה" ואחריו Pfingsten  ו- צליבתו של ישו (שלושתן 1909). הדמויות בציורים כבדות ואף פרימיטיביות, פנים גסות אך מלאות הבעה.  (ציור הצליבה בהשוואה לציורים אחרים והדימיון לגוגן כאן) לטעמי הציורים האלו לא 'יפים' אך מלאים בהבעה ורגש. העיניים למשל, שהן כתם ועדיין חודרות. המראה של הנפש? אולי.
למרות הבחירה בנושא הדתי, נולדה לא היה דתי נלהב, הוא טען שלכל הדתות, גם הפרימיטיביות ביותר יש מן המשותף וכן שקתוליות היא של בני האדם ולא של אלוהים. ציורים אלו הביאו לו הצלחה עצומה.

Lost Paradise (גן העדן האבוד)

ב1913 יוצא נולדה עם משלחת של רופאים לפפואה ניו גינאה, שם חקר את האמנות ואת החיים של האבורג'ינים ונחשף לחייהם האמיתיים של תושבי האי. מאוחר יותר השפיע עליו ניסיון זה בציירו דמויות אקזוטיות בעלות גוון פרימיטיבי, אך ללא אידיאליזציה של תושבי האי כמו שעשו אמנים אחרים.
כבר בתחילת שנות ה20 הביע נולדה תמיכה במפלגה הנאצית וב1934 הצטרף למפלגה הנאצית. הוא יצא בהתקפות כנגד אמנים יהודיים כמקס ליברמן  וסוחר האמנות Paul Cassirer ובקריאה לאמנות גרמנית אמיתית.
אין פלא אם כן שהוא מצא שפה משותפת עם גבלס שאף תלה מתמונותיו של נולדה במשרדו.

לכן, היה נולדה מופתע מאד כשיצירותיו נכללו תחת ההגדרה 'אמנות מנוונת' יחד עם יצירות מודרניות רבות בהוראת היטלר ושהוא עצמו הוכרז כסכנה למשטר הנאצי. עד אז הוא זכה למוניטין עצום בגרמניה. 1052 מיצירותיו, יותר מאשר כל אמן אחר, הורדו מעל קירות המוזיאונים בגרמניה, 30 מתוכן הוצגו בתערוכה Entartete Kunst (אמנות מנוונת או Degenerate art)שנדדה בגרמניה החל מ1937 כשמטרתה להציג בפני העם את האמנות המוקצת במשטר הנאצי, אותה אמנות שלשיטתם של הנאצים תרמה להתנוונות החברה הגרמנית.
משנת 1941 נאסר עליו לצייר או לעסוק בכל צורה של אמנות, גם לא באופן פרטי וכל כלי הציור והצבעים נלקחו ממנו. הגאסטפו ביקר אותו לעיתים קרובות ויש האומרים שרק בזכות המוניטין וההכרה הבינ"ל לא נאסר נולדה על ידם.
מאז 1928 גר  נולדה ב Seebüll באזור הכפרי של צפון גרמניה (והחזיק דירה בברלין שהופצצה במהלך המלחמה) ושם גר גם במהלך המלמה. חבר משוויץ העביר לו צבעים אך הוא פחד שריח הצבע יסגיר אותו ולכן צייר אקוורלים קטנים אותם הסתיר בדנמרק ובפוסטדם. ל1300 האקוורלים שצייר באותה התקופה קרא 'התמונות שלא צויירו'.
לאחר המלחמה חזר כוכבו של נולדה והאיר, הוא זכה להכרה ממסדית וקיבל את אות German Order of Merit העיטור האזרחי הגבוה ביותר בגרמניה ותמונותיו הוצגו ומוצגות במוזיאונים ברחבי העולם.
נושא מרכזי בציוריו של נולדה הוא הטבע

Blumen und Wolken (Flowers and Clouds), 1933       Herbstmeer IX (Autumn Sea IX) around 1910      

Blumengrten, 1908

Sonnenuntergang, 1909

נולדה ייחס חשיבות לחומר, לצבעים ולטכניקה. הוא עסק גם בהדפסה ובחריטה והיה מושפע מסגנונות שונים, השפעה שנבעה מהכשרתו כנגר אומן ומטיוליו הרבים בעולם.

The Pophet (הנביא), 1912 חריטה על עץ

איש עם מקטרת (פורטרט עצמי), 1907                                         פורטרט עצמי, 1932

נולדה נחשב לחלק מהזרם האקספרסיוניסטי. לאורך כל חייו הוא צייר נופים וטבע, ובשנותיו האחרונות צייר פרחים בצבעי מים על נייר יפני, רובם צוירו בגינת ביתו, שעלי הם האהובים ביותר והם למעשה הסיבה להתעניינות שלי בו.

 

נולדה נפטר ב13.4.1956 וביתו בSeebüll הוא היום מוזיאון לעבודותיו.

Dahlien und blaue Clematis, 1950-54

מקורות עיקריים לפוסט:
answers.com
וויקיפדיה גרמנית
Expressionism - Dietmar Elger
תמונות נוספות

יום אחד בFU

בניסיון לשפר ולתרגל את הגרמנית שלי ובו בזמן למצוא לי תעסוקה ולנצל את שפע האפשרויות שברלין מציעה, בדקתי את האפשרות להירשם לאחת האוניברסיטאות כמאזינה חופשית. שזה אומר להקשיב להרצאות בלי להיות מחוייבת בעבודות או מבחנים.
ב Frei Universität (להן FU) מציעים תוכנית מסודרת, תמורת תשלום של 131€ לסמסטר אפשר להגיע לכמה הרצאות שרוצים. לחילופין, כמו שהתברר לי מאוחר יותר, אפשר גם לבחור קורסים בודדים ולשלם 30.68€ לכל קורס. (תמיד הורס אותי השימוש במספרים לא שלמים במחירים מסוג זה).
ישבתי עם חוברת הקורסים. המון קורסים נראו לי מעניינים, חלק גדול מהם התקיים, באופן מפתיע ביום רביעי ב12 וב16. בסופו של דבר צימצמתי ליום אחד ושלושה קורסים שונים.
לאחר התייעצות עם האיש, והבעת ספק ביכולתי להבין את הנאמר בכיתה, החלטתי ללכת ביום הראשון ללימודים בסמסטר לאוניברסיטה, להקשיב ולבדוק, האם אני מבינה והאם הקורסים מעניינים אותי בכלל.
אני שמחה להגיד שהתשובה לשאלה הראשונה היא - כן, אני מבינה וכמעט הכל.
התשובה לשאלה השנייה בהמשך.
עוד חשש גדול שלי היה שאני לא אמצא את עצמי באוניברסיטה, ארגיש לחלוטין לא שייכת ואחפש את החדרים בהם מתקיימים השיעורים ללא הצלחה גדולה.

מבט מלמעלה

ובכן, עניין החיפוש התגלה כחשש מציאותי.
האוניברסיטה משתרעת על פני שטח עצום, בכמה מבנים מרכזיים והרבה בנייני משנה קטנים. הבניין שהקורסים שלי התרחשו בו, הוא אחד המכוערים שיצא לי לראות (אבל יש גם בניינים יפים וגם הספרייה לפילוסופיה היא שם דבר והגנים הבוטניים גם בשטח האוניברסיטה). אמנם יש בו 'רחובות' עם אותיות ומספרים אבל בפועל הוא מבוך ענקי.
לחדרים יש מספרים כמו KJ29 124.

הספרייה

לא עזרה העובדה שבין מה שהיה כתוב בחוברת שלי למיקום השיעורים בפועל לא היה כל קשר.
מזל שהיתה עמדת info וגם שרת אחד חביב שעזר לי רגע לפני ייאוש.
הקורס הראשון עסק בהגירה בספרות בת זמננו. נושא מעניין מאד לטעמי, או לפחות כך חשבתי לפני שהמרצה הצליחה להוציא ממנו כל פיסת עניין וייבשה אותו לחלוטין. אלו היו שעה וחצי מאד ארוכות. רק בגלל שאני מנומסת לא קמתי והלכתי באמצע, כמו תלמידים אחרים.
אגב, חלק גדול ממה שלא הבנתי היה בשיעור הזה, פשוט כי היו סטודנטים שדיברו ודיברו ודיברו, כמו סטודנטים טובים לפילוסופיה שמצליחים לסבך משפט פשוט רק בשביל ההתפלפלות והדיון האקדמי. כידוע בגרמנית צריך לחכות לסוף המשפט בכדי להבין אותו, כאן הסוף פשוט לא הגיע. כאמור, זה לא היה נורא במקרה הזה. מלבד זאת, היו מילים 'מקצועיות' שלא הכרתי, אבל הן היו מעטות.
הקורס השני שרציתי לקחת עסק בתולדות היהודים בימי הביניים בעיקר בספרד ובמדינות הערביות. כמה חבל שהתייאשתי מלמצוא את מיקום השיעור והחלטתי להיכנס לקורס בפסיכולוגיה באולם ענקי. כי צריך פעם אחת לחוות שיעור באולם הרצאות כמו בסרטים לא?
טוב, לא חבל כי ה'היי ליט' של היום קרה בשיעור הזה.

ובכן, המרצה פרופסורית שמגיעה במקור מאוסטריה והיא היחידה עם התואר הספציפי שלה באוניברסיטאות ברלין (ואולי בכלל בגרמניה?) הפרופסורה שלה קשורה בפסיכולוגיה התנהגותית שכיום כבר לא כ"כ פופולרית באוניברסיטאות, כך לדבריה. ואכן היא נראית כמו שריד נכחד ו/או כמו שפרופסורית לפסיכולוגיה צריכה להראות קטנה ואפורה.
בעוד המרצה מדברת ומציגה שקופיות, מרימה את הסטודנטיות את ידה ואומרת שיש מישהי בשורה שלפניה שלא מתעוררת. המרצה חשבה שהיא בשקופית הלא הנכונה. הסטודנטית חזרה פעם נוספת ואז האסימון התחיל ליפול. והשאלה 'יש רופא באולם' נשמעה.
מסתבר שסטודנטית התעלפה על הכיסא וסירבה להתעורר, למזלנו היו שתי נשים מתחום הרפואה באולם (אין לי מושג בדיוק מה) והן ניסו לטפל בה בעוד סטודנטים אחרים קוראים לעזרה ראשונה מקצועית.
בזמן הזה לא היה ממש מה לעשות, די מפחיד לראות מישהו שמתעלף ככה ולא מתעורר, למרות שעדכנו אותנו שיש לה דופק והיא נושמת. אז ישבנו בשקט.
לאחר כ10 דקות הגיע צוות חירום של האוניברסיטה שכלל: טבח (אני יודעת בגלל כובע הטבחים שהיה עליו) ואשת צוות מהמנזה (הקפיטריה). ברגע שהם נכנסו הקושי הגדול היה לא להתפוצץ מצחוק, כי בכל זאת שוכבת כאן אישה מעולפת, לא נעים, אבל גיחוכים והחנקות צחוקים נשמעו באולם.
כמה דקות אח"כ הגיע צוות אמבולנס שהבין שצריך לפנות אותה לבי"ח. רק באותו השלב המרצה עלתה למעלה להציץ על המתעלפת.
וכך פונתה המתעלפת, שלעולם תיזכר ע"י חבריה לקורס כמתעלפת לבי"ח והשיעור נמשך כסדרו.
כלומר המרצה המשיכה לדבר ורוב הבנות בכיתה (ואפשר להודות, רוב הכיתה היתה מורכבת מסטודנטיות) ניסו להתאפס על עצמן. כמו שאמרה אחת מהן, תוך משיכות באף, קשה להתרכז אחרי מה שקרה. האמת שהיא צודקת לחלוטין.
חוץ מהתקרית הזו, השיעור היה משעמם לחלוטין.
מסתבר שיש מערכת שנקראת 'בלק בורד' ואליה מעלים המרצים את השקופיות, עבודות הבית הנדרשות, חומר קריאה וכל מה שקשור לקורס. וכך רוב הסטודנטים לא טורחים לכתוב בשיעור ולא ממש טורחים להגיע לשיעורים שאין בהם נוכחות חובה.
בשיעור הזה למשל, את השקופיות שהיא מראה בכיתה, ולמעשה מקריאה אותן, היא מעלה לאחר השיעור למערכת וכל אחד יכול להתעדכן. אז באמת אין סיבה להגיע לשיעורים.

חיים סטודנטיאליים, ביום נדיר של שמש 

הקורס השלישי והאחרון עסק בהתפתחות שפה. גם עליו כמעט וויתרתי, כי היה החדר שהיה רשום אצלי לא היה החדר הנכון ובמודיעין התעקשו איתי שזה מספר החדר הנכון. מזל שבדרך החוצה ראיתי שרת חביב שבדק לי במערכת והפנה אותי לחדר הנכון. שהיה במפתיע החדר שבו אמור היה להתקיים השיעור הראשון לאותו היום.
בדרכי לשם ובעודי מחפשת נואשות אחר קפה (שבוע ראשון ללימודים כולם עדיין מגיעים והתורים בהתאם), פונה אלי מישהי ב'את נורא מוכרת לי'... מסתבר שהבחורה למדה איתי בקורס הגרמנית הראשון שלי בלונבורג. משעשע.
ואיך הקורס? מעניין. אפילו מאד. המרצה חביב, מדבר די לאט כך שמבינים אותו אבל לא לאט מדי. בתחילת השיעור הוא מחלק דף עם תקציר השיעור ואז מדברים בדיוק על מה שיש בדף עם דוגמאות והרחבות.
בשבילי זה נחמד, כי אני מספיקה לסכם לעצמי בעברית את מה שהוא אומר.

אז והיום. הרבה לא השתנה 

ואז עלתה השאלה, האם ניתן להירשם רק לקורס אחד? הסתבר לי שכן, ופעמיים הייתי במזכירות, כפי שנתבקשתי, כשבעצם יכולתי לעשות את הכל בטלפון/מייל/פקס. בזבוז של זמן והכל בשם היעילות הגרמנית (עזבו, אין דבר כזה).
חזרתי הביתה באותו היום עייפה ומרוצה ומאד רעבה. למרות שרק קורס אחד התברר כמעניין ושווה הגעה, שמחתי שהבנתי את מהלך השיעור.
מאז הייתי ב4 שיעורים נוספים שחוץ מאחד היו גם כן מעניינים. לטעמי לפחות, הסטודנטים 'האמיתיים' חושבים אחרת כנראה, כי משיעור לשיעור יש פחות ופחות אנשים. שאלתי את זו שישבה לידי אם זה ככה בכל הקורסים והיא אמרה כן, איפה שאין חובת הגעה או שהציון קשור בהשתתפות בכיתה רוב הסטודנטים לא מגיעים. רוב המבחנים בשנה האחרונה נערכים כחודש לפני סיום הסמסטר ואני מניחה שאח"כ מגיעים עוד פחות לשיעורים.
אחד הדברים הנחמדים בכיתה הוא שרוב המשתתפים מגיעים מארצות שאינן גרמניה, יש ספרדים, אמריקאיות, הולנדי, אוסטרלי וגם  סקנדינבית אחת.
ואמנם יש הרבה סטודנטים זרים באוניברסיטה (הלימודים בחינם ומשלמים רק על אגודת הסטודנטים), אבל כמעט ולא רואים גרמנים עם רקע של הגירה וחבל.

Rostlaube & Silberlaube שני חלקים של המבנה

מחר, יום רביעי, אני שוב באוניברסיטה.
ללמוד זה כיף.
בעיקר כשאין מבחנים ועבודות וציונים.

*התמונות מאתר האוניברסיטה.

Spargelzeit

עונת האספרגוס
עונת האספרגוס נפתחה בגרמניה בהתרגשות ב16 באפריל.

כן, באופן גרמני לחלוטין, עונת האספרגוס מוגדרת בזמן, מה16 באפריל ועד ה24 באפריל, בתקופה הזו אפשר למצוא אספרגוסים טריים בכל פינה, כל מסעדה שמכבדת את עצמה תגיש מנות שכוללות אספרגוס, כל דוכן בשוק יתהדר באספרגוסים הכי טריים וליד חלק מהסופרמרקטים מוקמים דוכנים עם אספרגוס ישר מהשדה.

דוכן מתמחה, עם מכונה לקילוף אספרגוס

קשה לתאר את ההתלהבות של הגרמנים מהאספרגוס, שהוא אחד מהמאכלים שמאפיינים את המטבח הגרמני המסורתי, ואת הנאמנות שלהם לאספרגוס שגודל בגרמניה.
ניסיתי לחשוב על ירק או פרי שזוכה לסגידה כזו בישראל ולא מצאתי, אולי הגבינה בשבועות.
כמו ירקות ופירות אחרים ניתן למצוא אספרגוס בכל עונות השנה, אבל גרמני אמיתי לא יקנה אספרגוס מיובא מפרו בחודש ספטמבר. והס מלהזכיר את זה בקופסאות השימורים (פיכסה).
אספרגוס הוא ירק מאד מפונק, אי אפשר לגדל אותו לא בעונה, או למתוח את העונה שלו כמו שנעשה עם ירקות ופירות אחרים, והקטיף והמיון שלו נעשה באופן ידני.

שדות של אספרגוסים

קוטפים/מעבדים

ממיינים

בשוק

יש 3 סוגים של אספרגוס, לבן, סגול וירוק. הלבן גדל כולו מתחת לאדמה, הסגול מבצבץ מעט מעל פני האדמה ורק החלק העליון שלו משנה גוון לסגול בהיר והירוק צומח מעל האדמה, הצבע הירוק מתקבל מהכלורופיל כתוצאה מהחשיפה לשמש.

ירוקים

לבנים                                                                     סגולים 

 ועוד ירוקים

כנראה שעדיין לא עשיתי אינטגרציה מלאה, כי הירוק הוא הסוג המועדף עלי, בעיקר בבישול בבית, פשוט כי יש לו יותר טעם ואין צורך להטביע אותו בהולנדז. הלבן נחשב לסוג היותר עילי, צריך לטפל בו מאד בעדינות, לקלף אותו ולשמור בסביבה לחה עד הבישול.

לבן  וירוק

את האספרגוס אוכלים רוטב הולנדז, שמקזז את כל הבריאות של האספרגוס עם המון חמאה וחלמונים (הרוטב הזה הוא מסוג הדברים שעדיף לא לדעת מה יש בפנים). כמובן שתפוחי אדמה ושינקן מצטרפים בכיף לחגיגה ואפשר גם סלמון ופירה וכמובן מרק אספרגוס עם חמש חתיכות אספרגוס בתוכו.

וזה מהמטבח הביתי שלנו. היה טעים.

בנירנברג חוגגים את פסטיבל ימי האספרגוס 13-16.5.2010

מה עושים עם אספרגוס?
שגיא קופר מסביר
מתכונים לאספרגוס לבן של יעל גרטי
אפשר בפסטה עם סלמון או פשוט עם פטריות או עגבניות שרי
אפשר לשלב בסלט או להכין איתו מרק
והכי פשוט עם רוטב הולנדז ולעזאזל הקלוריות.