מצעד הגאווה חלק א'

ביום שבת האחרון התקיים בברלין מצעד הגאווה השנתי, או בשמו המקומי Cristopher Street day (CSD) Parade.
הדירה הנוכחית נמצאת בשכונת נולנדורף (Nollendorf) שנחשבת לשכונת הבית של הקהילה הגאה בעיר, בעיקר הדור הוותיק והבורגני.
על קיר תחנת הרכבת יש שלט הנצחה לקורבנות ההומואים והלסביות שנרצחו ע"י הנאצים.
כנראה שזו הסיבה שמסלול המצעד עובר ממש בשכונה, בדרך מוויטנברג פלאץ (Wittenbregplatz) לאנדרטת הניצחון ולשער ברנדנבורג.
אני לא חובבת מצעדים ואירועים המונים, אבל אירוע כזה ועוד כ"כ קל"ב, חבל לפספס.
בניגוד למצעד התל אביבי שפונה בעיקר לקהל הצעיר, כאן כולם משתתפים, כצועדים, על המשאיות או כצופים, ילדים, דודות, זוגות מכל ההרכבים ובכל הגילאים. בעיני זה מאד יפה ואפילו מרגש לראות שהרעיון שעומד בבסיס המצעד (שיוויון זכויות) משותף לכולם ולא רק לקבוצה הספציפית הזו.
עוד אלמנט שאפשר רק לחלום עליו בארץ הקודש הוא משאיות של מפלגות (מכל קצוות הקשת הפוליטית, גם אלו שבשלטון) ושל גופים כמו חברת התחבורה של ברלין BVG. הלוואי ויום אחד תהייה משאית של אגד במצעד הגאווה...
(בינתיים הם רק נותנים יד להפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים).
אז בשבת, שמזג האויר בה היה משתנה עם סיכוי טוב לגשם (בסוף לא ירד), הלכנו ביחד לקניות ומשם אני הלכתי לראות את המצעד והאיש חזר הביתה. הוא סירב בתוקף להצטרף, בטענה שהוא שונא מצעדים והוא את שלו עשה במצעדים בישראל. מה שנכון, נכון.
אמנם הייתי רק כשעה במצעד, אבל יש הרבה תמונות, ולכן חילקתי לשתי רשומות

כ600 אלף איש צעדו השנה.

מבט מתחנת נולנדורף לכיוון טירגארטן

משאית חברת התחבורה הציבורית

ביחד אנחנו חזקים, אומר השלט

ברגל, באוטו, במשאית ובכיסא הגלגלים - הכל הולך

לא אכפת לי שאמא שלי לסבית, אבל למה היא מכריחה אותי לצעוד?

הילדה הזאת נראתה ממש סובלת

בואי הילגרד, חוצים

בירה זה חלק מהעניין, כמובן

ילדים, דודות וקנדיים

שחררו את קכלמן, אני רוצה מזג אויר יותר טוב*

הזוג החביב עלי

אחת ממלכות הדראג המפורסמות בגרמניה

*קכלמן הוא חזאי מזג אוויר טלוויזיוני (מעין דני רופ הגרמני) שנעצר לפני כמה חודשים בחשד שאנס והתעלל בחברתו. ככל שעוברים הימים, מתגלים עוד ועוד פרטים מלוכלכים על מעשי האיש שנחשב לילד הטוב של הטלוויזיה. 

לחלק ב'