מולדת בימינו
Nach unten gibt es den Text auch auf Deutsch*
בסוף השבוע האחרון התקיים בפעם השלישית כנס המפגיש בין סופרים גרמנים וישראליים תחת הכותרת Heimat im Heute או בעברית "מולדת בימינו" .
השאלה מהי מולדת ולמה או כיצד מקום מסוים הופך למולדת שלך שעמדה במרכז הכנס מעסיקה, אני מניחה, הרבה אנשים שעזבו את המקום בו נולדו למקום חדש, ארץ חדשה או אפילו יישוב חדש.
את המילה Heimat ניתן לפרש גם כמולדת- ארץ – Land וגם כבית, המקום בו נולדת וגדלת.
למשל, המילה Heimweh געגועים הביתה נגזרת מהמילה Heimat
בחרתי ללכת למפגש סופרות שכותרתו היתה:
Digital Home – Überall und nirgendwo zuhause
בית דיגיטלי – להרגיש בבית בכל מקום ובשום מקום
על פי עלון המידע הנקודה המרכזית בדיון אמורה היתה להיות האם בעידן הגלובליזציה שהאינטרנט הוא אלמנט מרכזי בו ובכל מקום עלי האדמות (לפחות באופן תיאורטי) ניתן לפתוח מחשב ולהתחבר יש תוקף למושג מולדת ואולי הסיסמה היא הדרכון החדש האמיתי..
הסופרת הישראלית היתה ענת עינהר, מעצבת גרפית במקצועה, קומיקסאית שמשלבת גם פרוזה בעבודותיה. סיפרה 'טורפים של קיץ' פורסם בישראל לפני כשנתיים וזכה לביקורות מהללות, אולם היא אינה סופרת מפורסמת או מוכרת מאד בישראל.
היא נולדה וגדלה בפתח תקווה וחיה כיום בתל אביב. עבורה מולדת היא אנשים וזכרונות, כמו למשל הזיכרון של השדות שהיו בילדותה בפתח תקווה.
הסופרת הגרמניה היתה אליזבת (ליזה) ראנק שספרה „Und im Zweifel für dich selbst“ (בספק גם בשבילך, בתרגום מאד חופשי, הספר יצא בפברואר ועדיין לא תורגם לשפות אחרות) עוסק בהתמודדות של שתי חברות עם מוות ובמסע אל מקום לא ידוע שהוא גם מסע התבגרות של שתיהן.
היא נולדה במיטה בברלין ועבורה ברלין היא המולדת והבית ה- Heimat. היא עוסקת במדיה דיגיטלית וכותבת בלוג מאז נובמבר 2005.
מבין שתיהן ליזה ראנק מחוברת יותר לאינטרנט, היא פירסמה כמה פוסטים בשם 'איך להראות כמו הטי שירט שלך' (How to look like your shirt print) ולאחר שפתחה לו דף בפייסבוק יש לו כמעט 2000 חברים ועוד ועוד אנשים מעלים תמונות שלהם. ענת עינהר כתבה בלוג בדה מרקר אבל הפסיקה כי היא הרגישה שהיא כותבת יותר מדי פרוזה.
שתיהן אמרו שהן משתמשות די פסיביות באינטרנט ולא יוזמות או יוצרות קשרים עם אנשים חדשים באמצעותו עם זאת הן מכירות בכוח שלו למשל בכוח של פייסבוק להגיע להרבה אנשים.
במפגש הקריאה כל אחת קטע מספרה והוקרא גם קטע נוסף שתורגם במיוחד מעברית לגרמנית. השיחה עצמה נערכה בעיקר בגרמנית, כשענת עינהר עונה בעברית והכל מתורגם סימולטנית באוזניות. התרגום הזה שהקל על הקהל נראה כאילו הוא מקשה על עינהר ליצור קשר עם מנחה האירוע.
לטעמי המפגש היה מעט מפוספס, דובר בו על הרגשת הבית אבל לא היתה התייחסות רבה לעידן הדיגיטלי שהיה אמור להיות במרכז הדיון הזה. עד כדי כך שאבירמה גולן (עיתונאית וסופרת ישראלית ממשתתפות הכנס) קראה מהקהל בנימוס ישראלי לדבר על על הנושא שלשמו התכנסנו.
הסופרות דיברו על הרגשת הבית שלהן ושל הגיבורים שלהן, ענת השוותה את האינטרנט לעיר גדולה בה יש מגע רופף עם הרבה אנשים שחלקם מסקרנים אותנו ואנחנו יכולים לדמיין מי האיש מאחורי הפרצוף או הניק. ליזה דיברה על ההרגשה הנוחה שיש בעיר גדולה כמו באינטרנט שמאפשר חשיפה במינון הרצוי תוך שמירה על אנונימיות מסוימת, להבדיל למשל משאלות מתעניינות של השכנים בכפר.
אולי אחת הסיבות לתחושת הפספוס שלי במיוחד כמי שחיה מחוץ לישראל והאינטרנט הוא מרכיב משמעותי בחיי, הן בשמירה על קשר עם משפחה וחברים והן ביצירת קשרים חדשים, היא שהסופרות לא מחוברות לעולם הדיגיטלי בחייהן וגם בספריהן. בספרים למשל, אין מיילים או סלולרי מקסימום ביטוי כמו 'הטלפון הקפיץ אותו משנתו'. אמנם יש מימד שהוא על זמני במובן מסוים בספרים האלו שיכולים לקרות לכאורה בכל מקום ובכל זמן, אבל אני חושבת שלאנשים בני 20 פלוס/מינוס קשה לדמיין עולם בלי סלולרי.
שני היבטים שחסרו לי בדיון:
האחד התייחסות לגלובליזציה ולתחושה ה'הכל קרוב' שהאינטרנט הוא אחד הגורמים והמייצגים שלה.
והשני התייחסות לקהילות וירטואליות שנפוצות מאד בישראל ואולי פחות בגרמניה.
את הספר של ליזה ראנק שהיא אגב בת 26 לא קראתי, אבל שווה להכנס לבלוג שלה.
על הספר של ענת עינהר 'טורפים של קיץ' אני אמליץ למי שאוהב פרוזה ואזהיר שכל הסיפורים בספר לא קלים לעיכול ולמרות שהגיבורים לא מתאמצים להתחבב על הקוראים מצאתי את עצמי מרחמת עליהם. לעומת זאת, טור הקומיקס שהיא פרסמה בוואלה בשם 'תל אביבית אמיתית' המספר על בחורה מפתח תקווה שעוברת לתל אביב ורוצה להיות תל אביבית קליל ומשעשע.
אכזבה נוספת שהיתה לי באופן אישי היא שענת עינהר נעלמה מהר מאד מהאולם ולא הספקתי לבקש ממנה לחתום לי על הספר. חבל, כי הספר שלה היה יכול להיות הספר החתום הראשון בספריה שלי.
*התפרסם ככתבה בתוכנית 'קול ברלין' של אביב רוס
Heimat in Heute – Digital Home
Am letzten Wochenende haben die 3. deutsch-israelische Literaturtage unter dem Titel „Heimat im Heute“ stattgefunden.
Die Frage was ist Heimat und warum und oder wie wird ein Ort zur jemandens Heimat war der Hauptpunkt der Konferenz. Ich schäze, dass viele Leute, und vor allem die, die ihre Heimat verlassen, mit dieser Frage beschäftig sind.
Heimat kann man als Land oder als Zuhause interpretieren.
Ich entschied mich zum Schriftstellrinnentreffen unter dem Titel:
„Digital Home – Überall und nirgendwo zuhause“ zu gehen.
Laut Broschüre würde der Hauptpunkt der Diskussion sein, was gibt uns das Gefühl von Stabilität und Konstanz, wenn es nicht mehr der Fixpunkt „Ort“ ist?
Is my Home is my Password?
Die israelische Schriftstellerin Anat Einhar, Grafikdesignerin von Beruf, kombiniert auch Prosa und Comics zusammen. Vor 2 Jahren erschien ihr erstes und bis jetzt letztes Buch “Sommer’s Raubtiere” (Noch nicht nach Deutsch übersetzt). Die Kritiker waren sehr beeindruckt von ihrem Buch, aber sie ist nicht sehr berühmt in Israel
Für Anat, geboren und aufgewachsen in Petach Tikva und in Tel Aviv lebend, ist Heimat Menschen und Erinnerungen, wie z.B die Äcker in ihre Kindheitstage in Petach Tikva.
Die deutsche Schriftstellerin war Elisabeth (Lisa) Rank. Ihr Buch “Und im Zweifel Und im Zweifel für dich selbst” wurde im Februar in Deutschland veröffentlicht. Das Buchbeschäftigt sich mit der Auseinandersetzung von zwei Freundinnen mit dem Tod des Geliebten, Freundschaft und Erwachsenwerden durch Roadtrip.
Sie ist in Berlin Mitte geboren und aufgewachsen, für sie ist Berlin Heimat wo sie sich wohl fühlt und zuhause. Hauptberuflich arbeitet sie bei TLGG als Konzeptionerin in Berlin.
Von den Beiden ist Lisa mehr mit dem Internet beschäftigt. Seit 2005 schreibt sie einen privaten Blog. Ein Post im Blog „How to look like your shirt print“ hat viele Kommentare und die Facebook Seite hat fast 2000 Freunde.
Anat hat auch ihren eigenen Blog geschrieben aber jetzt schon lange nicht mehr.
Beide sagten sie benutzen das Internet täglich aber sind mehr Passivnutzer, sie lesen viel,nehmen kaum Kontakt auf . Trotzdem erkennen sie die Leistung des Internet an.
Das Gespräch fand meist auf Deutsch statt, nur Anats Antworten waren auf Hebräisch. Es gab Simultanübersetzung Deutsch/Hebräisch und es schien dass so
der Kontakt Anats mit dem Moderator und dem Publikum unterbrochen wurde.
Jede Schriftstellerin las aus ihrem Buch in die Originalsprache vor, dazu ein Ausschnitt aus Anats Buch der für den Event übersetzt war.
Meiner Meinung nach war hat dieses Gespräch ein bisschen das Ziel verfehlt.Sie haben darüber gesprochen wie sie und ihre Bücherfiguren zuhause fühlen. Digital Kultur ,die der Mittelpunkt des Gespräch sein sollte, wurde kaum besprochen.
Anat verglich zwischen Internet und großen Städten, wo es jeweils viele flüchtige Kontakte mit vielen Menschen gibt und man sich ein Bild von der Person unter dem Bild oder dem Nickname vorstellen kann.
Lisa sprach über das gemütliche Gefühl in großerern Städten sowie im Internet, gleichzeitig populär und anonym zu sein.
Internet spielt eine große Rolle in meinem Leben seit ich nach Deutschland gekommenn bin, dagegen hat die Digitalewelt kaum Einfluss auf die Autorinnen und ihre Helden Leben.
Zwei Aspekte habe ich vermisst (und das hing von der Moderation ab):
- Ein Verweis auf die Globalisierung und das Gefühl,dass alles nah ist.
- Ein Verweis auf virtuelle Communities, welche in Israel sehr zahlreich sind.
Das Buch von Lisa Rank, die erst 26 Jahre alt ist, habe ich noch nicht gelesen, aber ihre Blog ist sehenwert.
Anat Einhars Buch habe ich schon lange gelesen, es ist nicht jedermans Sache so zu sagen. Allerdings hat sie eineComics Kolumne in „Walla“ eine israelische Webseite mit dem Namen „eine echte Tel Aviverin“, die sehr witzig ist.
Noch eine Enttäuschung für mich selbst war,dass Anat sehr schnell weg ging und mir mein Buch nicht signiert hat.
Schade, weil es das erste signierte Buch in meiner Bibliotek hätte sein können.
*Veröffentlich als Radioreporter bei "Kol Berlin"
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה