לא סובלת את החג הזה. מודה. מכל החגים שיש בלוח השנה העברי זה החג הפחות אהוב עליו מכולם.
את משמעויות החג אני מאד אוהבת אגב, הבעיה שמרוב אוכל והתעסקות בדברים מסביב או לחילופין דקדוק לפרטי הפרטים הקטנים ביותר משמעות החג הולכת ונעלמת. הקלוריות לעומת זאת לא ממהרות להיעלם לשום מקום.
תקופה של התחדשות, לאוורר, לנקות ולהתחיל בכוחות מחודשים. התחדשות שיכולה להיות חיצונית או פנימית, לנקות את הביפנוכו מכל מיני משקעים וכעסים. אבל נדמה לי שהחג הזה מספק לנו הזדמנות ליצור עוד ועוד כאלה. או לפחות לי במפגשים עם בני משפחה שלא חולקים את השקפת עולמי החילוני.
חג אביב - הכל פורח מסביב במיליון צבעים, גוונים של ירוק, טמפרטורות נוחות וריחות משכרים של פריחה. תענוג.
בטח ובטח אם גרים באירופה הקפואה וסובלים מחורף ארוך ואפור או לחילופין לפני שמגיע הקיץ האכזרי לאזורנו.
המשמעות של פסח כחג החירות די נבלע בעיני והרי כל העניין הוא היציאה משיעבוד לחירות, היכולת לפסוח על הפחדים ולהתגבר על הפרעה הזה שיש לי בראש, זה שכובל אותי ומסביר לי כל פעם למה אני לא אצליח להשתחרר אף פעם מהכבלים ולא משנה אם זה בדברים קטנים או גדולים.
במקום זה הרבה מאיתנו בוחרים לשים על עצמנו עוד ועוד כבלים ואזיקים, או לחילופין לומדים להתנהל עם אבני הריחיים האלו על הצוואר או עם שק האבנים על הכתף. לא נוח, אבל מתרגלים (איש הברזלים לידי, יכול להעיד על כך :-P).
השבוע למדתי שאם רצים לא נכון (או ליתר דיוק דורכים על הרגל לא במנח הרגיל והנכון שלה) יכולה להיגרם דלקת ברקמות הרכות המקיפות את העצם. ככה זה בחיים, אם לא חיים אותם נכון ומדויק יש תופעות לוואי...
במציאות העכשווית שלי, מצד אחד הכל פתוח ואין לי מחויבות רבות במיוחד ובעצם אני יכולה לבחור לעצמי את הדרך המתאימה לי. מצד שני, הרבה מאד זמן לא הרגשתי כ"כ כבולה בחוסר היכולת שלי לעשות מה שאני רוצה וגם בחוסר ההחלטה להחליט מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה. כלומר עכשיו.
פעם בקיבוץ הסדר היה משותף לכמה מאות אנשים, חלקם (הגדול) בני משפחות של חברי הקיבוץ שהגיעו לחגוג במשותף (ארוחת חינם יש מי שיקראו לזה). הסדר היה עם הדגשים הקיבוציים/ארצישראלים והוציאו ממנו הרבה מהתכנים הדתיים. אל דאגה, את מה שרבי אלעזר היה אומר השאירו, אבל הדגש היה על האביב, על הביחד, שיתוף החברים קריאה, שירה של מקהלה (ואיך שנאתי שהיו מכריחים אותי לשיר במקהלה. לא אוהבת לעמוד על במה ולצערי הצד המוזיקלי הוא ממש לא הצד החזק שלי). מה שאני זוכרת זה את כל ההכנות (והתורנויות) וסדר פסח רועש ושמח. בסוף אמא שלי תמיד היתה אומרת - בשנה הבאה אנחנו אצלי בבית. כלומר אצל ההורים שלה.
פעמיים עד אז עשינו סדר מחוץ לקיבוץ, פעם עם הצד של אמא שלי ופעם עם הצד של אבא שלי, שניהם זכורים לי כחוויות לא טובות (בעדינות) ובעיקר כלא שמחים.
בשלב מסוים כבר לא היה יותר קיבוץ וגם לא ליל סדר קיבוצי או בכלל מי שרצה לעשות פסח ביחד בקיבוץ והתחלנו לחגוג את הסדר עם המשפחה של אמא שלי. גרתי בת"א והיה לי מאד נוח לחזור לישון במיטה שלי אח"כ. תמיד היה רעש ובלאגן כאילו כל השנה חוגגים את הסדר הראשון אי פעם. אבל היה נחמד והזדמנות טובה לפגוש את המשפחה הרחוקה יותר שכמעט ולא רואים בשגרה.
השנה חווית הפסח היתה שונה, אולי כי יש לי את הפרספקטיבה של השנים שחגגתי בנפרד, אולי כי נמאס לי לקבל על עצמי דברים שאני לא קשורה אליהם ושאפילו מנוגדים לתפיסת עולמי. אבל שתקתי עד כמה שיכולתי, בעיקר בזכותו של האיש שלידי. סביר להניח שבשנה הבאה הסיפור יחזור על עצמו, אני לא מתכוונת להסתכסך עם אמא שלי בגלל ערב אחד בשנה חשוב ככל שיהיה. אני מקווה שיהיה לי את הכוח, הרצון והחשק להתערב בשלב ההכנות ולהביא מעצמי לליל הסדר הבא.
את משמעויות החג אני מאד אוהבת אגב, הבעיה שמרוב אוכל והתעסקות בדברים מסביב או לחילופין דקדוק לפרטי הפרטים הקטנים ביותר משמעות החג הולכת ונעלמת. הקלוריות לעומת זאת לא ממהרות להיעלם לשום מקום.
תקופה של התחדשות, לאוורר, לנקות ולהתחיל בכוחות מחודשים. התחדשות שיכולה להיות חיצונית או פנימית, לנקות את הביפנוכו מכל מיני משקעים וכעסים. אבל נדמה לי שהחג הזה מספק לנו הזדמנות ליצור עוד ועוד כאלה. או לפחות לי במפגשים עם בני משפחה שלא חולקים את השקפת עולמי החילוני.
חג אביב - הכל פורח מסביב במיליון צבעים, גוונים של ירוק, טמפרטורות נוחות וריחות משכרים של פריחה. תענוג.
בטח ובטח אם גרים באירופה הקפואה וסובלים מחורף ארוך ואפור או לחילופין לפני שמגיע הקיץ האכזרי לאזורנו.
המשמעות של פסח כחג החירות די נבלע בעיני והרי כל העניין הוא היציאה משיעבוד לחירות, היכולת לפסוח על הפחדים ולהתגבר על הפרעה הזה שיש לי בראש, זה שכובל אותי ומסביר לי כל פעם למה אני לא אצליח להשתחרר אף פעם מהכבלים ולא משנה אם זה בדברים קטנים או גדולים.
במקום זה הרבה מאיתנו בוחרים לשים על עצמנו עוד ועוד כבלים ואזיקים, או לחילופין לומדים להתנהל עם אבני הריחיים האלו על הצוואר או עם שק האבנים על הכתף. לא נוח, אבל מתרגלים (איש הברזלים לידי, יכול להעיד על כך :-P).
השבוע למדתי שאם רצים לא נכון (או ליתר דיוק דורכים על הרגל לא במנח הרגיל והנכון שלה) יכולה להיגרם דלקת ברקמות הרכות המקיפות את העצם. ככה זה בחיים, אם לא חיים אותם נכון ומדויק יש תופעות לוואי...
במציאות העכשווית שלי, מצד אחד הכל פתוח ואין לי מחויבות רבות במיוחד ובעצם אני יכולה לבחור לעצמי את הדרך המתאימה לי. מצד שני, הרבה מאד זמן לא הרגשתי כ"כ כבולה בחוסר היכולת שלי לעשות מה שאני רוצה וגם בחוסר ההחלטה להחליט מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה. כלומר עכשיו.
פעם בקיבוץ הסדר היה משותף לכמה מאות אנשים, חלקם (הגדול) בני משפחות של חברי הקיבוץ שהגיעו לחגוג במשותף (ארוחת חינם יש מי שיקראו לזה). הסדר היה עם הדגשים הקיבוציים/ארצישראלים והוציאו ממנו הרבה מהתכנים הדתיים. אל דאגה, את מה שרבי אלעזר היה אומר השאירו, אבל הדגש היה על האביב, על הביחד, שיתוף החברים קריאה, שירה של מקהלה (ואיך שנאתי שהיו מכריחים אותי לשיר במקהלה. לא אוהבת לעמוד על במה ולצערי הצד המוזיקלי הוא ממש לא הצד החזק שלי). מה שאני זוכרת זה את כל ההכנות (והתורנויות) וסדר פסח רועש ושמח. בסוף אמא שלי תמיד היתה אומרת - בשנה הבאה אנחנו אצלי בבית. כלומר אצל ההורים שלה.
פעמיים עד אז עשינו סדר מחוץ לקיבוץ, פעם עם הצד של אמא שלי ופעם עם הצד של אבא שלי, שניהם זכורים לי כחוויות לא טובות (בעדינות) ובעיקר כלא שמחים.
בשלב מסוים כבר לא היה יותר קיבוץ וגם לא ליל סדר קיבוצי או בכלל מי שרצה לעשות פסח ביחד בקיבוץ והתחלנו לחגוג את הסדר עם המשפחה של אמא שלי. גרתי בת"א והיה לי מאד נוח לחזור לישון במיטה שלי אח"כ. תמיד היה רעש ובלאגן כאילו כל השנה חוגגים את הסדר הראשון אי פעם. אבל היה נחמד והזדמנות טובה לפגוש את המשפחה הרחוקה יותר שכמעט ולא רואים בשגרה.
השנה חווית הפסח היתה שונה, אולי כי יש לי את הפרספקטיבה של השנים שחגגתי בנפרד, אולי כי נמאס לי לקבל על עצמי דברים שאני לא קשורה אליהם ושאפילו מנוגדים לתפיסת עולמי. אבל שתקתי עד כמה שיכולתי, בעיקר בזכותו של האיש שלידי. סביר להניח שבשנה הבאה הסיפור יחזור על עצמו, אני לא מתכוונת להסתכסך עם אמא שלי בגלל ערב אחד בשנה חשוב ככל שיהיה. אני מקווה שיהיה לי את הכוח, הרצון והחשק להתערב בשלב ההכנות ולהביא מעצמי לליל הסדר הבא.
*תמונות אביב וטיולים בפוסטים הבאים :-)
רשומות
