יום שבת, 21 באפריל 2012

פסח 2012

זה נראה כאילו עבר המון המון זמן מאז, אבל בעצם עבר שבוע מאז נגמר הפסח ואיתו החופשה הגדולה.
לחזור מחופשת פסח לעבודה היה גרוע כמו לחזור מהחופש הגדול לתיכון.
במקום העבודה שלי נוהגים להוציא את כל העובדים לחופשה מרוכזת בסוכות ובפסח. אחרי שסוכות היה קצת החמצה מבחינתי, החלטתי שאת פסח אני מתכננת מראש ועושה מה שאני רוצה בלי לחכות לאחרים וללכת על תכניות שלא מתאימות לי. היה לנו ברור שלא נוסעים לחו"ל או מלון או משהו כזה והולכים על חופשה בבית שתכלול בעיקר חברים שלא ראינו הרבה זמן. רצינו לנסוע ליומיים להורים שלי בצפון, אבל הפקקים הרתיעו אותנו וכך היה לנו שבוע שלם בבית.

באחד מהימים נסעתי עם אחותי ובת דודתנו לבקר בת דודה אחרת בנתניה. הבטחנו לה מזמן שנבוא לביקור, בעיקר אחרי שהם שיפצו את הבית שלהם. 
נתניה היא מעבר להרי החושך מבחינתי. היתה ותישאר. אם לא בת הדודה ואיקאה לא הייתי מגיעה לשם בכלל. היה נחמד מאד וכיף לפגוש אותה ובעצם את כמעט את כל משפחתה שאני בקושי רואה לצערי.

היה לנו מאד כיף גם להסתובב בתל אביב, סוף סוף הגענו לראות את מתחם התחנה, למשל.

מאחר ואנחנו לא מהזוגות שחייבים לעשות הכל ביחד, באחד הבקרים התפצלנו והצטרפתי לחברה וילדיה לביקור במוזיאון ת"א לאמנות. את האגף החדש עוד לא ראיתי וזאת היתה הזדמנות מצוינת. מהחיים בגרמניה התרגלתי ללכת למוזיאונים לבד. הוא עושה סקירה מהירה ואני מתמהמהת על תמונות וקוראת את המידע בצד. אז אחרי כמה פעמים הבנו שאו שכל אחד הולך בקצב שלו ונפגשים בסוף או שאני הולכת לבד/מוצאת פרטנרים אחרים. ילדים הם פרטנרים מצוינים מבחינתי, כי הם מתלהבים ונותנים זווית אחרת להסתכלות על יצירות אמנות.

במשפט אחד, האגף החדש מאד יפה ארכיטקטונית אבל התערוכות די משעממות, האגף הישן מכוער, אבל היו בו 2 תערוכות שמאד אהבתי.
כשדיברתי עם מישהו שפגשתי במוזיאון הוא ציין גם שהאגף החדש לא פונקציונלי מבחינת הקושי להתמצאות בתוכו וחוסר זרימה בית חדרי התצוגה. אני למשל פיספסתי תערוכה שבדיעבד סיפרו לי עליה דברים טובים. היא פשוט היתה במרתף.
עוד נקודה חלשה במוזיאון, האינפו - עמדות המידע או המידע המאד לא נגיש והמאד לוקה בחסר למבקרים. רק ביציאה ראיתי שיש איזו חוברת מידע קטנה לגבי התצוגות במוזיאון. מילא שהיא עולה שקל, נגיד שזו תרומה למוזיאון, אבל למה לשים בה את היצירות הכי מכוערות, לא מזמינות ולא מייצגות את התערוכה?

ולתערוכות שאהבתי:
הראשונה מיכאל חלאק - פנים ונופים. זוכה פרס רפפורט לצייר ישראלי מתחיל 2011. הצייר יליד פאסוטה מציג דיוקנות עצמיים, דיוקנאות בעיקר של נשים ותמונות טבע/נוף. ציוריו בעלי גוון פוליטי מובהק אבל גם ישראלי מאד בעיני.
מתוך ראיון ב'הארץ'חלאק סבור שעם הזמן הציורים שלו עוסקים יותר ויותר ברבדים אישיים. "זה התחיל עם פורטרטים ועיסוק בזהות וזרות. בעיני יהודים אני ערבי, בעיני המוסלמי אני נוצרי ונוצרים הם לא ממש ערבים. מהר מאוד מצאתי את עצמי בחוסר חיבור ושייכות, שאיני יודע לאן להתאים את עצמי, ואז החלו הדיוקנאות העצמיים. לא יכולתי שלא לקחת את זה לצד הפוליטי, אף שזה הצד הכי מורכב מבחינתי. אבל אם תבחני זאת לעומק, זה יעבוד גם במקומום אחרים, זהו עיסוק עולמי".
"אמנות א-פוליטית אפשר לעשות רק בניו זילנד. לא כאן".

מכאן
דיוקן עצמי, 2011. מכאן
אניסה, 2010 מכאן
מכאן
ואדי סליב חיפה, 2010. מכאן
ואם כבר ניו זילנד, בתערוכה השנייה Roundabout : פנים אל פנים, מציגים בעיקר אמנים ילידי המזרח הרחוק, אוסטרליה וניו זילנד. במידעון יש תמונה/רישום לא צבעוני של אבוריג'יני, התערוכה עצמה צבעונית ומלאת חיים. לצערי, הילדים כבר פרשו בשלב הזה, כי זאת תערוכה נהדרת גם לילדים.כמו שאמר פעם מישהו - באמנות כמו באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה.התערוכה מציגה עד 29.4.12.
אמנות, במיוחד הפוסט מודרנית שבה אין חוקים והכל מותר, אני שופטת בכלים של מוצא חן בעיני ומעניין אותי ופחות בכלים 'אמנותיים'. אז כמה אמנים שאהבתי וגיגלתי אח"כ בבית.
כל היצירות פוליטיות במובן זה או אחר, אגב.


התמונה הזאת של מרילין מונרו שמוכרת כ"כ לכולם עשויה ממאות (אלפי?) תמונות של ג'ון פ. קנדי.מסתבר שהאמן יצר סדרה כזאת של תמונות. למשל עם אודרי הפבורן וגרייס קלי. כאן
 Marylin Monroe (John F. Kennedy) by Kim Dong-Yoo
מכאן
אמנית ילידת הודו  בשם Reena Saini Kollat, משתמשת בחומרים שונים ליצירותיה, יצרה סידרה של דיוקנאות עשויים מחותמות כשהגומי (תחתית החותמת עצמה) בצבעים שונים, כך שהיצירה אינה חד מימדית, אלא אפשר להסתובב סביבה.
כל חותמת נושאת שם של נעדר/ת מאחד מהאיזורים הגאוגרפיים השונים בהודו וב14 שפות שונות המדוברות בהודו.
 Synonm  מכאן (ניתן ומומלץ ללחוץ על התמונות להגדלה)
עוד יצירה מעניינת שלה העשויה מחותמות גומי הנושאות שמות וכתובות של מונומנטים אבודים, כתובות ארכיאולוגיות, שברי שירים ומשפטים על ארכיאולוגיה.
ללא שם. מרכז קנדי, וושינגטון, 2011.
בקישור הזה, ממנו לקוחה התמונה, יש תמונות נוספות של היצירה הזו.
יצירה מעניינת נוספת (גם היא כמו הקודמת לא הוצגה בתערוכה במוזיאון) היא מפת העולם העשויה מחוטי חשמל, המבקשת להראות את נתיבי הנדידה של מהגרי עבודה בעולם וההשפעה ההדדית.
בקישור הזה יש עוד תמונות, גם מתהליך היצירה. 
היצירה נעשתה לביאנלה בגוטבורג, שוודיה, 2011
האמנית אומרת עליה:
"The flows and movements of labour migrants across the world have resulted in cultural exchanges not to mention the social and economic implications. It has not only allowed us to free cultural identities from a physical place but see us all as entwined in a symbolic web as it were."
האמן האחרון (גם ככה הפוסט הזה יותר ארוך ממה שתכננתי) הוא אמן יליד טיבט בשם Gonkar Gyatso שבעשור האחרון יוצר בעיקר בניו יורק ובלונדון. מישהו היה בר מזל וזכה להיכנס לסטודיו שלו לצלם אותו בתהליך היצירה. היצירות שלו (ממה שראיתי ברשת) לוקחות אייקונות כמו בודהה ומלבישות אותם בחומרים עכשווים כמו מדבקות והמון צבעוניות.
במוזיאון הוצגו שתי יצירות שלו, פסל ותמונה:
Roundabout
מאתר האמן 
מאתר האמן 
כמה תמונות מתהליך היצירה, שצילם Rainer Hosch מתוך הבלוג Live Alegria):




וט' אמרה - ראינו את גורי אלפי במוזיאון, היה שווה את הכל.

נ.ב.
בשביל שבוע חופש כזה, אני מוכנה לסבול את ליל הסדר.
היה משעמם למי שמתעניין, מפאת כבוד המשפחה אני לא אפרט כאן ;-)

תגובה 1:

  1. לא נכון


    ט' אמרה : גורי, תעשה לי ילד (או ילדה)

    השבמחק

 

Enter your email address:

Delivered by FeedBurner