הדרך הביתה

הדרך הביתה / ברנהארד שלינק
Die Heimkehr / Bernhard Schlink
מגרמנית: חנה ליבנת
הוצאת זמורה-ביתן, 2009
334 עמ'.

כריכה אחורית:

פטר דֶבָּאוּאֶר גדל בגרמניה שלאחר המלחמה עם אמו, המסתירה מפניו מידע על אביו, שככל הנראה מת. את חופשות הקיץ הוא מבלה בשווייץ אצל סבו וסבתו העורכים סדרת חוברות ששמן "רומנים להנאה ולבידור טוב". אף כי נאסר עליו, הוא קורא את הרומנים ומתמכר לסיפור מסעו של חייל גרמני שנחלץ מהשבי בסיביר ועובר תלאות בדרכו חזרה הביתה. כשהחייל השב דופק סוף־סוף על דלת ביתו, הוא מוצא את אשתו בחברת גבר אחר וילדה. באותו הרגע הוא —

לא, פטר דבאואר אינו מצליח לגלות מה קורה ברגע ההוא. הדף האחרון נעלם.

גם כמבוגר הסיפור אינו מרפה מפטר. הוא מחליט לגלות את סופו ולעלות על עקבותיו של הכותב — תהליך שהופך למסע האודיסיאה שלו עצמו.

ברנהארד שלינק נולד בגרמניה בשנת 1944. הוא משפטן ומתגורר בברלין ובניו יורק. ספרו נער קריאה היה רב־מכר עולמי (ראה אור בעברית בהוצאת זמורה־ביתן).

"ברנהארד שלינק כותב פרוזה יפה, בהירה ומדויקת, שקשה למצוא דומות לה בספרות הגרמנית העכשווית."              ברלינר צייטונג

"פרוזה מדויקת ללא רבב. שלינק הוא אמן השפה הגרמנית. כתיבתו בהירה, נוקבת ונבונה. הוא מצליח לשרטט כלאחר יד מורכבות עמוקה של דמויות, של מהלך אירועים ושל דיון מוסרי."             אקהארד פור

"הטקסטים של שלינק יוצאי דופן על רקע הספרות הגרמנית העכשווית, שכן הם משלבים את סגנון הסיפורים המהודקים ועשירי העלילות  של התבנית האנגלו־סקסית עם פרוזה הגותית המתאפיינת בהתבוננות עצמית."                     דר טאגסשפיגל

"ברנהארד שלינק מצליח לכתוב כתיבה מדודה, חפה מכל התנשאות מוסרית כלפי הקוראים — תופעה נדירה בשדה הספרות הגרמנית — ועם זאת עולה בידו להשיג מידה מרבית של מוחשיות וחיוּת באמצעות הדיוק הסוגסטיבי של שפתו."

פוקוס, מינכן 

אחרי שקראתי (וגם ראיתי את הסרט) 'נער קריאה' הייתי מאד סקרנית כששמעתי שספר חדש של שלינק תורגם לעברית. את נער קריאה קראתי בגרמנית (וגם בעברית), ספר לא פשוט בכלל שלימד אותי הרבה על החיים בגרמניה כגרמנים בשלהי המלחמה ולאחריה.

מאז שעברתי לגור בגרמניה, מאד מעניין אותי הצד הגרמני, מתוך רצון להכיר ולראות את ההתמודדות של הדורות השונים עם מלה"ע השנייה ותוצאותיה. הספר הזה, לדעתי, לאו דווקא מחמיא לגרמנים בעניין, אבל זה לא מרכז הסיפור כאן.

כילד שומע פטר דבאואר סיפורי קרבות היסטוריים מסבו בזמן חופשות הקיץ בשוויץ אליהם היה נוסע לבד. סבו וסבתו עסקו בעריכת ספרים ואת דפי הטיוטות היו שולחים איתו לגרמניה, מאחר ובאותן שנים היה מחסור בנייר, שימשו אותו הדפים בחיי היומיום לאורך השנים. אחד מהם מספר את סיפורו של חייל הבורח מהשבי הרוסי בסיביר והולך את כל הדרך הביתה לגרמניה, כשפטר קורא את הספר בשנית כבוגר (ומתחוור לו שהוא אינו זוכר כמעט דבר מהקריאה הראשונה) הוא מבין שהדרך המתוארת היא סוג של הומאז' לאודיסאה. הוא מחליט לחפש את הספר, כשהוא אינו מוצאו הוא מתחיל לחקור על מנת לנסות ולגלות מי כתב את הספר ומתי.

כמעט כל חקירה מובילה מצד אחד למבוי סתום ומצד שני בדרך מקרה קורה משהו שמוביל אותו הלאה. המון מקריות יש בספר הזה, ואמנם גם בחיים הרגילים שלי/שלנו יש הרבה מקריות אבל בספר הזה המקריות על גבול המופרכות.

יש בספר המון חלקים פילוסופיים, מהו צדק, מהו רוע מי ואיך קובעים מתי דבר הוא טוב ומתי דבר הוא רע (בשאלת הרוע למשל, המחבר מביא דעות, שהוא לדעתי סולד מהן, שמתקופת השלטון הנאצי שמנסות להסביר ולהצדיק רצח עם). הדיונים הפילוסופיים מגיעים הן בצורה של שיחות עם בנה של חברתו, הן בצורת פוסט הדוקטורט של הגיבור והן בכתבים של אותו מחבר הסיפור על השיבה הביתה, סיפור ללא שם.

עוד שאלה שעולה בספר היא מה קובע את המציאות, ההתרחשות עצמה או האיש שמסתכל ומפרש אותה, וכאן דווקא התחברתי לספר. הרי כל אחד מציג לעצמו נרטיבים ביחס לחייו, ומספר את סיפור חייו בהתאם לאמונותיו. יש מי שמסתכל על חייו והכל טוב בהם ויש מי שהרוב (אם לא הכל) רע, בעיקר בעולם ההישגי של ימינו (וקורות חיים הם הדוגמה הטובה ביותר לכך). למשל שם המשפחה, האם באמת משנה מה יהיה שם המשפחה שלי? (דילמה שהגיבור, כמו הרבה נשים, עומד בפניה). שאלה נוספת שתמיד אקטואלית עבורי ושעולה מהספר היא, האם אנחנו לוקחים חלק פעיל בחיים ובקביעת מהלך חיינו או שאנו צופים סבילים בלבד בהסטוריה שמתרחשת מול עינינו?

נראה כאילו המחבר רצה לעסוק בנושא מסוים, או בנושאים מסוימים ושילב אותם יחד למין סיפור עלילתי, שכרוכים בו יחסי משפחה וזוגיות, חיפוש האב, שאלות פילוסופיות, האודיסאה, גרמניה מ1945 ועד 1989 ועוד ועוד.

מאד רציתי לאהוב את הספר ולצערי לא כל כך הצלחתי. אז כן, הוא מעורר מחשבה, ואני מניחה שמי שלא מכיר את גרמנים יכול להזדעזע מיחסי ההורים-ילדים-אחים שמוצגים בספר. אני לא הצלחתי להזדהות עם הגיבור או מי מדמויות המשנה (אולי מעט עם מקס שבעיקר ריחמתי עליו) או להרגיש משהו כלפיהם.  אולי זה התרגום שלעיתים מסורבל ולא חף מטעויות, אולי זה פשוט אני שהספר הזה לא מתאים לה כרגע.

שורה תחתונה, אם הזמן שלכם מוגבל עדיף לקרוא את נער קריאה ולחכות לספר הבא של שלינק (ובדיוק היום בבוקר ראיתי שיצא ספר חדש בשם 'סוף שבוע אחד'), אם הזמן מצוי בשפע ואתם אוהבים התפתלויות פילוסופיות כדאי להקדיש יומיים שלושה לספר, הוא לא דורש יותר מזה.

המלצה באתר נוריתה

קטע קריאה והמלצה מאתר Read4Free