וודקה ולחם/מירה מגן

לא חשבתי שאני אוהב את הספר הזה. גם אחרי שחברה הביאה לי אותו הייתי סקפטית מאד, השם של הספר, התקציר בגב הספר ואפילו העטיפה - הכל היה לא מזמין בעיני.
אבל פתחתי אותו בשישי אחה"צ ובשבת בערב סיימתי אותו ועד עכשיו שבוע אחרי אני חוזרת במחשבות שלי אליו, שזה אחד המאפיינים בעיני של ספר טוב.

כשגדעון, בעלה של עמיה, מחליט לעזוב את הקריירה המשפטית שלו ולרדת לאילת לעבוד בחוות דיג ולנקות את הראש, מחליטה עמיה לעזוב את עבודה כרואת חשבון מצליחה בבנק, לנהל את המכולת שהורישו הוריה לה ולאחיה ולעבור יחד עם בנה נדב למושב.
עלילת הספר מלווה את עמיה בחייה החדשים, במסגרת המשפחתית והזוגית הלא ברורה (על השאלה אם היא אם חד הורית היא עונה, באופן זמני), בהתלבטות האם לשלוח את בנה נדב לבי"ס חילוני או דתי, בניהול המכולת ובמעבר לחיים 'פשוטים' יותר שלא ברור האם הם אכן פחות מורכבים מהחיים העירוניים הקודמים שלהם.
עמיה מגיעה מרקע דתי והמתח בין החילוני והדתי ניכר לאורך כל הספר, בשפה ששוזרת לתוכה ביטויים מהמקורות, בשימוש בחודשים העבריים ובמצב הירח כמאפייני זמן, באחיה הדתי וגם בדמויות המשנה שכל אחת מביאה את נקודת מבטה לדת, דתיות ואמונה בכלל.
דמויות נוספות (קצת קשה לי לקרוא להן משניות כפי שהן מוצגות על גבי הכריכה האחורית) מתרכזות סביבה ואף רוקמות קשרים בינהן, אדון לוי בעל הבית הזקן, בתו שושנה ובנו עמוס, אמג'ד העובד במכולת ומדונה. כל אחת מביאה את הסיפור הלא פשוט שלה לתוך חייה של עמיה ולכל אחת קשה לעמוד מנגד כאשר השני זקוק לעזרה.
ככל שמתקדמת העלילה ומתבהרת סיבת המעבר של גדעון לאילת נדרשת עמיה להתמודדויות חדשות והיא מתגלה כדמות חזקה והדברים מסתדרים כשהיא מאמצת את "שיטת שושנה" ""למה את מתעקשת עם החיים, תזרמי איתם," היא אומרת לי, "מה שקורה צריך לקרות, אל תשימי רגל לחיים, תזרמי, פשוט תזרמי."" (עמ' 21)
הסיפור עצמו אינו סיפור גדול מהחיים, אלא סיפור שיכול להתרחש בכל מקום ומה שעושה אותו כ"כ ישראלי זאת השפה בה כותבת מירה מגן ודילמת הדת-אמונה ומקומן בחיי היומיום שמשותפת לרבים מהישראלים.
ואמנם כתבתי שדת ואמונה משחקים תפקיד בספר אבל במרכז הספר עומדת ההתמודדות של עמיה עם השינויים בחייה.
בעיני היה קצת מוזר שמחייה 'הקודמים' של עמיה, לפני שעברה למושב אין אף חבר/ה, נדמה שהחיים החדשים הם אכן בבחינת דף חדש, אבל בזמן קריאת הספר זה נראה מובן מאליו.
ולסיום אזהרה והמלצה, הסיפורים האישיים של כל אחת מהדמויות עצובים מאד ועם זאת הספר לא עגמומי או מדכא (כמו שניתן לחשוב מהכריכה). וההמלצה? ספר מצוין ליום כיפור :-)

כמה ציטוטים (אם הספר היה שלי הייתי מסמנת חצי ממנו, כי השפה מקסימה בעיני):
"בשורות טובות מרחיבות את הלב ונהיה בו מקום גם לבשורות בינוניות." (עמ' 153)

"בצהריים ראיתי את סוף העולם ובלילה עולם שאין לו סוף." (עמ' 220)

"בימים הנוראים כשהשמים כבדים ממילא והעולם לא כמנהגו, קשה היה לבדל את המועקה שלנו מהמועקה הכללית. רק כשבית הדין של מעלה יצא לפגרה שנתית והגלימות של פרקליטי השמים קופלו, התפנינו לראות מה יש לנו ומה אין." (עמ' 221)

רציתי לשים את השיר של תמר גלעדי 'לאן את הולכת מפה' שנשמע לי מאד מתאים, אבל לא מצאתי קליפ שלו ברשת (אפשר לשמוע אותו כאן), במקום זה עלמה זוהר עם 'עם הגב' (אני שואלת את עצמי מי עיצב את הלוגו המכוער של החברה הזו, אבל נו, לפחות זה קיים)