לחץ

התקבלתי על תנאי של מבחן שפה לאוניברסיטה החופשית בברלין.

אימא'לה איזה פחד.

הפחד הראשון איך אני אעבור את מבחן השפה DSH בציון טוב?

הפחד השני, איך לעזאזל אני אצליח ללמוד תואר שלם בגרמנית?? ולמה בכלל הכנסתי את עצמי????

כרגע אני מתרכזת בהכנות למבחן השפה. כעקרון מספיק לי ציון מעל 82% או אפילו מעל 65% בכדי להתקבל ללימודים. אבל אני, כמו תמיד, צריכה להוציא לפחות 90% בכדי להיות מסופקת מהציון ובעצם להיות מסופקת מעצמי.

המבחן הזה, אחד המבחנים היותר קשים, בתחום מבחני השפה הגרמנית, כמו שמתארים הרבה אנשים, מחייב להוכיח ידע ברמת שפת אם בגרמנית, משהו כמו בגרות חמש יחידות בדקדוק, לשון והבעה. 

המבחן מתחלק לשניים, חלק ראשון שכולו כתיבה והוא כולל קטע קריאה די ארוך ומענה על שאלות שיראו הבנה ויכולת תמצות (הבנה יש, תמצות בעייתי גם בעברית), ואח"כ בחינה של יכולות דקדוקיות גבוהות, מיני הרצאה ששומעים ומענה על שאלות שמוכיחות הבנה, כתיבת קטע בן לפחות 200 מילים על נושא שניתן (לרוב גרף או גרפים). אחרי שעוברים את החלק הראשון, בו הוכחנו יכולות הבנה בכתיבה מגיעים לחלק השני (ביום אחר, תודה לאל) שכולל הוכחת יכולת ביטוי בעל פה. לרוב מקבלים גרפ/ים שצריך לתאר ולנהל דיאלוג עם הבוחנים לגביו.

המבחן ב7.9.2010 ואני כ"כ לחוצה שאני בקושי מצליחה ללמוד.

אמנם עוד לא הגעתי לשלב של לנקות את הבית במקום ללמוד, אבל אני בהחלט קרובה לכך...

"מעגל האימה" של הלחץ כולל אצלי רצון וצורך ללמוד למבחן, הימנעות מפתיחת הספרים שנקנו במיטב כספי ומונחים לידי, ביטול כל מיני פעילויות כי צריך ללמוד (כמו הליכה לחדר כושר), למרות שבפועל אני לא לומדת יותר מ4 שעות בכל יום, בזבוז הזמן על עניינים טפלים ולא חשובים בעליל, הרגשת אשמה שלא למדתי ועוד יותר לחץ כי הזמן רץ ומועד המבחן מתקרב.

כל זה היה קיים אצלי בעבר, בעיקר דחיית הדברים לרגע האחרון, אבל עכשיו זה מתגבר והולך. בעייתי משהו. הייתי מצפה שבגילי זה יהיה אחרת, אבל כנראה שלא :-)

אני מנסה איכשהו לתעל את הלחץ המשתק להתרגשות וציפייה. לקחת את המבחן יותר בקלות, הרי אין לי ספק שאני עוברת אותו.

טוב, אני חוזרת ללמוד