חגים בגרמניה

הרבה אנשים שואלים אותי, איך זה לחגוג חגים בחו"ל ואם בכלל מרגישים את החגים כשלא גרים בישראל.
ובכן, כמו כל דבר כן,לא ותלוי.
קודם כל, כל עניין החגים הוא אישי לחלוטין, יש מי שהם לא פקטור בשבילו וממשיכים כרגיל (עבודה וכו'), האיש למשל היה מעדיף להתעלם או לציין אותם בארוחה, אבל לא יותר מזה וגם כן, רק את העיקריים כמו ראש השנה ופסח (אבל, מאז שהוא איתי, למשל, חשוב לו לא לעבוד בחגים היהודיים ומאחר והוא עצמאי זה מתאפשר, לרוב), לי חשוב לציין את החגים ודרך ההכנה של החג להרגיש קצת יותר את אווירת החג.

שולחן החג

כך שכמו שבכל יום שישי אני מדליקה נרות ויש ארוחה יותר מושקעת/מיוחדת (לרוב, עוף בתנור כמיטב המסורת הקיבוצית לבקשתו של האיש:-), כך גם בחגים. האיש, אגב, מבקש ממני כל פעם לא להשתגע ולזכור שאנחנו רק שניים ולא עשרה...
יום ראש השנה לפני היה לי את המבחן הגדול, ולכן כל ההכנות נדחו לרגע האחרון ולמזלו של האיש, לא היה זמן להכנס למה שהוא קורא 'תסמונת קדם חגית' :-P
מצד שני, גם לא היה לי זמן להכין ברכות לראש השנה למשפחה, חברים וקרובים, כמו בכל שנה, וחבל.
עם זאת בבוקר ערב ראש השנה האווירה בבית היתה לחוצה, גם בהשפעת המבחן מיום קודם וגם כי לא הצלחתי להחליט מה אני רוצה בשתי שאלות: האם להזמין את הזוג הישראלי הנחמד שפגשתי אתמול במבחן? ומה להכין לאכול למנה עיקרית?
אחרי הרבה התלבטויות הוחלט לא להזמין את הזוג, מאחר וזה גם דרש הערכות לוגיסטית מורכבת וגם כי אני לא אוהבת את איך שהדירה נראית ואין ממש טעם להשקיע מאחר ואנחנו עוזבים בקרוב. וגם כי באמת לא ידעתי מה להכין לאכול ומצב הרוח שלי היה בשפל המדרגה.

ההכנות בעיצומן במטבחי הצנוע

סלט גזר עם שומשום, שתי ברכות במכה אחת

כמובן, שהפתרון המיידי לחגים הוא להכין צלי. אבל, וזה אבל גדול, בארבעת הפעמים שהכנו צלי (בחיי שזה היה פרוייקט משותף), הרסנו אותו. בחיי, ששנינו מבשלים טוב, אבל צלי עדיין לא הצלחנו להכין.
הרעיון הבא היה דג. אבל לכו תמצאו דג בשעה שתיים בצהריים, כשהשוק הקרוב אלינו סגור, בסופרמרקטים הקרובים אלינו אין וה Ka.De.We שקרוב אלינו הוא ממש לא אופציה עקב מחיריו המופקעים.
בסוף הלכנו על סטייק אנטריקוט שהיה מצויין, וכמובן שהיו גם את כל הברכות (אפילו סלק!) ועוגת דבש מעולה.
עבורי, חגים הם קודם כל משפחה.את ראש השנה ופסח חוגגים על הגג של סבתא שלי, באווירה לא מכופתרת, עם וויכוחים קבועים והשפעות של בני הדודים המתחזקים, עם המון המון אוכל טעים. לשמחתי, הצד שאיתו אנחנו חוגגים (בארץ) לא נגוע ביותר מדי אינטריגות וסכסוכים פנימיים, וכיום כשאנחנו, בני הדודים, מבוגרים בעיקר כיף לנו להפגש ולהשלים חוויות מאז הפעם הקודמת שנפגשנו. השנה כמעט כולם היו, באו לשמוח בחזרתה של סבתא מבית החולים ולכן, היה לי קצת עצוב לא להיות שם איתם.

שולחן החג, מבט מקרוב

לעומת ראש השנה הסואן שנחגג עם המשפחה המורחבת, יום כיפור נחגג עם המשפחה המצומצמת בקיבוץ, בין בית הכנסת, למרתון רמיקוב, לקריאת ספרים במיטה, לשיחות עם אנשים שלא פגשתי הרבה זמן.

כאן, אני צמה לבד, אמנם לאיש אין בעיה לא לאכול, אבל החג הזה לא אומר לו הרבה. להבדיל מהשנה הקודמת, השנה יש לי בית כנסת מול הבית (אבל ממש, לא רק כצורת ביטוי) והלכתי לשם ל'כל נדרי' ו'לנעילה'.

אין ספק שזאת חוויה שונה וטובה. אמנם לא הרגשתי ממש חלק מהקהילה שם ואף אחד גם לא פנה אלי ועדיין, שמחתי שהלכתי לבית הכנסת (ותודה לאחותי ששלחה סידור תפילה).

מאד מעניין לראות הבדלים בין בתי כנסת. בבית הכנסת הרפורמי שהייתי בו באוסטרליה, סיימו את התפילה לפני צאת הכוכבים, אבל זה לא שינה לאף אחד והעוגות שהוכנו מבעוד מועד הוגשו. בבית הכנסת הזה, הופתעתי מהמכירה הפומבית של הזכות להחזיק ספר תורה או לפתוח את ארון הקודש. אח"כ הסתבר לי שזה נפוץ בבתי כנסת של ספרדים.

עכשיו כבר סוכות וגם לנו נמאס כבר מהארוחות החגיגיות והגדולות, אבל אין ברירה :-P להבדיל מראש השנה ויום כיפור, את החג הזה אנחנו מרגישים בעיקר בגלל הסוכה שבית הכנסת הקים לנו בחצר.

אז ההרגשה היא בעיקר אישית ופנימית, שלא כמו בישראל, החיים בחוץ נמשכים כרגיל ולפעמים קשה לנצח את השגרה, במיוחד כשלומדים ועובדים וצריך להסביר למה כל יומיים וחצי יש חג. 

עם הזמן פיתחנו לנו מסורת משלנו לכל חג. להבדיל מהחיים בישראל שהולכים למשפחה של(י)  ולרוב ממשיכים במסורת שנקבעה הרבה קודם (ואף אחד לא זוכר למה ואיך), כשמתנתקים מהחיים בישראל לצד המשפחה, צריך לחשוב איך רוצים לחגוג, אם בכלל ו'לייצר' את אווירת ומשמעות החג לבד. 

שנה טובה ומועדים לשמחה!