ביום ראשון נערך בברלין מרתון ברלין, המרתון (42 ק"מ) עובר דרך כל מרכז העיר והאתרים החשובים וכמובן דרך הקו-דאם וכנסיית הזיכרון, מה שאומר שהמרתון עובר ממש ליד הבית. וכך, למרות מזג האוויר הלא סימפטי יצאתי לחוות קצת מהמרתון.
לא רק שאני לא אוהבת לרוץ, אין מצב שאני רצה יותר מ5 דקות רצוף מבלי להתעלף ולכן אני מעריכה את כל אחד מ40 אלף הרצים והרצות, לא רק על הכושר הגופני, אלא גם על ההתמדה והמאמץ הנפשי שנדרשים לריצת מרתון.
יצאתי מהבית קצת אחרי שהקנייתים ניצחו במרתון, אבל ההרצים המקצוענים הם רק חלק קטן מהמשתתפים, אחריהם יש את כל 'מטורפי' הכושר ואחריהם אנשים רגילים שהגיעו מכל העולם (כמעט) למרתון.
הקטע שבו עמדתי הוא בערך הקילומטר ה35 לריצה, הווה אומר החלק הגדול אמנם מאחור, אבל הגוף כבר עייף וצריך לגייס כל חלקיק בגוף ובנשמה ע"מ להמשיך ולרוץ.
המסלול, מתוך אתר המירוץ
מזג האוויר, כפי שניתן לראות בתמונות, היה רטוב וקר, בהתחלה ירד גשם וכשהוא נפסק התחילה רוח קלילה והיה קר (בערך 14 מעלות). אני רק יכולה לשער שזה עדיף על שמש, אבל ראיתי הרבה אנשים עם התכווצויות שרירים.לאורך המסלול עמדו אנשים שבאו לצפות ולעודד וגם בני משפחה שחיכו לרץ/ה המיוחד/ת שלהם, היתה מוזיקה, מרמקולים ומלהקות וגם מעודדות שעוררו הרבה עניין בקרב הרצים וכמובן צלמים, מחובבים עם מצלמה פשוטה כמוני ועד מקצועניים אמיתיים עם סולמות ועדשות ענק. אני מניחה שאם מזג האוויר היה יותר נחמד, היו הרבה יותר צופים והאווירה היתה קצת יותר פסטיבלית.
חבל סתם לדבר, כי יש המון תמונות :
מקומן של הנשים לא נפקד
 |
| שטף הרצים פשוט לא נגמר |
 |
| גם משתתפים על כיסאות גלגלים היו (גם בתמונה העליונה יש נציג) |
למי ששאל את עצמו איפה המשטרה וכוחות הביטחון, זה בערך מה שהיה באזור שעמדתי בו
השרירים מתכווצים, כמעט מתייאשים ויש גם מי שפרש
לאורך כל הדרך, אגב, אנשים מעודדים רצים שהם בכלל לא מכירים והיו גם מעודדות מטעם אחת מנותנות החסות למרתון.
הן משכו המון תשומת לב, והיה גם מי שעצר באמצע הריצה שלף מצלמה, עשה כמה פוזות והמשיך לרוץ
 |
| רעשנים, קסטנייטות ותופי מרים היו עזרי עידוד |
אחד העיתונים חילק עזרים, מין דף קשיח שמקפלים והוא עושה רעש כמו מחיאות כפיים ועליהם כתוב: Du schaffst es! אתה מצליח! או ihr seid alle Sieger! כולכם מנצחים!
חוץ ממעודדות היתה מוזיקה ברמקולים וגם בלייב, להקות שניגנו לטובת הרצים והקהל
מתופפים למעלה, ג'ז למטה
לאורך המסלול היו הרבה אנשים שחיכו לרצים הפרטיים שלהם עם שלטים, בלונים, ומשקאות אנרגיה (קולה למשל). היה מרגש לראות אנשים מחכים בקוצר רוח, כאלה שהביאו את הילדים עטופים בכמה שכבות וכמובן את המפגשים, חלקם חטופים מאד.
 |
| מקטן ועד גדול מחכים לאבא |
 |
| אין כמו אמא. וכמו החבר איך שראיתי אותו, ידעתי שהוא מחכה למישהו. ואכן, לא הרבה זמן אח"כ החבר הגיע, היו נשיקות והוא הצטרף אליו לכמה מטרים לאות הזדהות. |
היו גם הרבה צלמים
 |
| תמונה מטושטשת, אבל מדגימה יפה מה אנשים יעשו בשביל צילום טוב |
 |
| גם זאת עבודה, לשבת בגשם באמצע הכביש ולצלם אנשים רצים. אני מקווה שזה השתלם להן |
 |
| מסתבר שיש עוד מצלמות כאלו בעולם, ואני לא מתכוונת לפילם אלא לכאלו שצריך 'למתוח' אחרי כל צילום |
 |
| לפחות הוא לא נעל עקבים |
בערב שידרו באחד הערוצים את 'פורסט גאמפ' שנאמר run Forrest run.
*לעומתי, ברלינרית היתה בשליש הראשון של המירוץ, אז מי שרוצה לראות את הרצים כשהם עוד רעננים, יכול ללחוץ כאן.
רשומות
לא מספיק שיורד גשם, הם גם *בוחרים* לרוץ מרתון? ועוד 40,000 רצים? המספרים גומים לי לחשוב שנית אם אני הדפוקה בסיפור.
השבמחקגם לי לא ברור עניין הריצה, אבל אני שומעת על יותר ויותר אנשים שנפסים לג'וק הזה.
השבמחקשיהיה להם ולברכיים שלהם לבריאות!
וגשם זה כמעט מצב קיומי כאן (אלא אם כן קר מדי ויורד שלג)