יום שבת, 16 באוקטובר 2010

יריד רנסנס


בזמן שמציאות חיי נמצאת על סף שינוי, חשבתי להעלות כמה תמונות מיריד רנסנס שביקרנו בו בשנה שעברה.
היריד התקיים בעיר העתיקה בלונבורג (Lüneburg), ה Altstadt, שנמצאת מאחורי בית העירייה. השכונה (שהיא חלק ממרכז העיר שכולו למעשה מורכב משרידים או שחזורים של העיר העתיקה) מקסימה ביופיה. בימים יפים הייתי הולכת לשוטט שם בין הבניינים המיוחדים.
לא מזמן חגגה לונבורג 1000 שנות קיום, בחלק גדול מהן היא היתה עיר מאד עשירה, בגלל מכרות המלח שהיו בה, ואפשר לראות מבנים במגוון סגנונות ארכיטקטורה, כפי שהתפתחו לאורך ההסטוריה. הבעיה היחידה, בגלל שהרחובות מאד צרים, קשה לצלם בניין שלם במצלמה רגילה.
ביריד רנסנס הציגו בעלי מלאכה 'מפעם' חפצי אומנות למכירה ואת שיטות העבודה הנהוגות בתקופת הרנסנס. כל המציגים היו לבושים בבגדים תקופתיים ובכניסות לרובע הוצבו 'שערים' ו'שומרים' והנכנסים התבקשו לשלם מס כניסה. בפועל, לתרום ככל יכולתנו, בתיאוריה להמחיש שכניסה לעיר ללא תשלום מס לא היתה אפשרית אז.
היו גם שומרים במדים שהסתובבו בין הדוכנים ויחסית מעט מאד מהדוכנים הרגילים שיש כמעט בכל שוק או יריד (אבל אל דאגה, כמובן שהיו בירה ונקניקיות). בחלק מחצרות הבתים הוקמו מעין גינות בירה שהיה אפשר לשבת ולהנות ממזג האויר הנאה שהיה באותו היום.
האוירה כולה היתה נינוחה ופחות מסחרית מאשר שווקים אחרים. היה מקסים לראות ילדים מרותקים לתהליכי היצירה המיוחדים שהוצגו שם. על רוקמת התחרה למשל, יכולתי להסתכל שעות. בהחלט לא דברים שרואים כל יום.

'שערי העיר' בכניסות למתחם היריד
רוקמת התחרה
מקרוב
מהצד השני
ומרחוק

עוד בימי הביניים היא מכרה עוגות בפינה זו של העיר :-)


הסברים ניתנו בחפץ לב ובאריכות

בחלק מהמקומות יכלו הילדים להתנסות בעבודה
תהליך הפקת המלח כמו במכרות העיר, אידוי המים באגני מתחכת מעל אש וגריפת המלח
 ילדים מרותקים ומתעניינים בכל מקום

 כניסה לחצר בירה וכנסיית מיכאליס הקדוש (אחת משלוש הכנסיות הגדולות בעיר, בה התחנך בך במשך שנתיים) 
מציגים בהפסקת תה ושומרי העיר במנוחה
רחובות בשכונה וכמה בתים 




מבט אחרון אל העיר העתיקה


יום שבת, 2 באוקטובר 2010

החודש החולף: ספטמבר 2010


במרכז העניינים:
*ה*חגים כמובן, אותם חגגנו בשקט בבית, בלי מירוץ המארחים והמתארחים, שיש להודות שהוא קצת חסר לי.
חגגנו יום הולדת לאיש .
המתנה מתוחה לתוצאות המבחן הDSH שעשיתי בתחילת החודש.
הסתיו כאן החל, היו הרבה ימים גשומים ואפורים (מה חדש, בעצם) והעלים משנים את צבעם.
הסוכה בחצר הבניין שלנו
איפה הייתי ומה עשיתי
הייתי בעיקר בבית, למען האמת, וקצת בחדר כושר, מנסה לחזור לשגרת אימונים.
מנסה ללמוד למבחן בע"פ, משום מה לשנינו מוזר לדבר בינינו ביומיום בגרמנית,אז אנחנו משתדלים להקדיש לזה שעה ביום.
בסופ"ש הראשון של החודש ביקרנו ב'שוק הכרמל בברלין' שהאטרקציה המרכזית בו היתה, כאמור, להקת ריקודי העם.
ביום כיפור הייתי בבית הכנסת הספרדי בברלין.
וביום ראשון האחרון יצאתי לצפות ברצים במרתון ברלין.

רוקדים בחצר מרכז הקהילה היהודית 
תמיד מצחיק אותי מחדש לראות כלבים בעגלות (מיוחדות לחיות כמובן) (במרכז היהודי בברלין)
ספרים
לב מתעורר - גייל הראבן, הספר שקראתי ביום כיפור והיה מתאים לו. לא ספר מופת, אבל מאד קריא. עכשיו אני חושבת על זה שכמו בספר 'וודקה ולחם' של מירה מגן, גם כאן יש נטישה ומה קורה למי שנשאר מאחור. בעיני, הספר של מירה מגן יותר טוב.
איזה גבר מקסים - מריאן קייז, ספר בנות חמוד ביותר, ארוך, אבל זורם וקליל, למרות שהוא עוסק בנושא כאוב (אלימות מצד בן הזוג). בכלל, אני אוהבת את מריאן קייז שמצליחה לשלב נושאים לא פשוטים בספרים ששמוגדרים כ'קלילים' אבל בהחלט לא טיפשים או מטופשים (ודוגמאות לכך יש בסיכום החודש שעבר).
אני עדיין עם קורות הציפור המכנית, בשאיפה לסיים אותו השבוע.
*בכל הקישורים יש מלבד כריכה אחורית גם פרק ראשון מהספר.


תכניות לחודש אוקטובר
להתחיל ללמוד?
אני מקווה שבקרוב אני אוכל לדווח על תחילת לימודים, מציאת דירה ואולי עוד כמה שינויים בחיים.
כעיקרון, בחודש הקרוב אמורות להתקבל כמה החלטות בנוגע לעתיד, אבל כבר קרה לנו לא פעם ולא פעמיים שדווקא הדברים החשובים נדחו ונדחו, כך שאני מקווה שבחודש הקרוב עניינים יסגרו, החלטות יתקבלו ונדע איפה אנחנו עומדים.

שיר מקסים ורוני אלטר פשוט מעולה, אפשר לשמוע את האלבום שלה כאן.

יום שני, 27 בספטמבר 2010

מרתון ברלין


ביום ראשון נערך בברלין מרתון ברלין, המרתון (42 ק"מ) עובר דרך כל מרכז העיר והאתרים החשובים וכמובן דרך הקו-דאם וכנסיית הזיכרון, מה שאומר שהמרתון עובר ממש ליד הבית. וכך, למרות מזג האוויר הלא סימפטי יצאתי לחוות קצת מהמרתון.
לא רק שאני לא אוהבת לרוץ, אין מצב שאני רצה יותר מ5 דקות רצוף מבלי להתעלף ולכן אני מעריכה את כל אחד מ40 אלף הרצים והרצות, לא רק על הכושר הגופני, אלא גם על ההתמדה והמאמץ הנפשי שנדרשים לריצת מרתון.
יצאתי מהבית קצת אחרי שהקנייתים ניצחו במרתון, אבל ההרצים המקצוענים הם רק חלק קטן מהמשתתפים, אחריהם יש את כל 'מטורפי' הכושר ואחריהם אנשים רגילים שהגיעו מכל העולם (כמעט) למרתון.
הקטע שבו עמדתי הוא בערך הקילומטר ה35 לריצה, הווה אומר החלק הגדול אמנם מאחור, אבל הגוף כבר עייף וצריך לגייס כל חלקיק בגוף ובנשמה ע"מ להמשיך ולרוץ.
המסלול, מתוך אתר המירוץ
מזג האוויר, כפי שניתן לראות בתמונות, היה רטוב וקר, בהתחלה ירד גשם וכשהוא נפסק התחילה רוח קלילה והיה קר (בערך 14 מעלות). אני רק יכולה לשער שזה עדיף על שמש, אבל ראיתי הרבה אנשים עם התכווצויות שרירים.
לאורך המסלול עמדו אנשים שבאו לצפות ולעודד וגם בני משפחה שחיכו לרץ/ה המיוחד/ת שלהם, היתה מוזיקה, מרמקולים ומלהקות וגם מעודדות שעוררו הרבה עניין בקרב הרצים וכמובן צלמים, מחובבים עם מצלמה פשוטה כמוני ועד מקצועניים אמיתיים עם סולמות ועדשות ענק. אני מניחה שאם מזג האוויר היה יותר נחמד, היו הרבה יותר צופים והאווירה היתה קצת יותר פסטיבלית.
חבל סתם לדבר, כי יש המון תמונות :
בהתחלה (שלי, הם אחרי כמעט 3 שעות) הם הגיעו בטפטופים

מקומן של הנשים לא נפקד




שטף הרצים פשוט לא נגמר
גם משתתפים על כיסאות גלגלים היו (גם בתמונה העליונה יש נציג)


למי ששאל את עצמו איפה המשטרה וכוחות הביטחון, זה בערך מה שהיה באזור שעמדתי בו



השרירים מתכווצים, כמעט מתייאשים ויש גם מי שפרש

לאורך כל הדרך, אגב, אנשים מעודדים רצים שהם בכלל לא מכירים והיו גם מעודדות מטעם אחת מנותנות החסות למרתון.
הן משכו המון תשומת לב, והיה גם מי שעצר באמצע הריצה שלף מצלמה, עשה כמה פוזות והמשיך לרוץ


רעשנים, קסטנייטות ותופי מרים היו עזרי עידוד
אחד העיתונים חילק עזרים, מין דף קשיח שמקפלים והוא עושה רעש כמו מחיאות כפיים ועליהם כתוב: Du schaffst es! אתה מצליח! או ihr seid alle Sieger! כולכם מנצחים!
חוץ ממעודדות היתה מוזיקה ברמקולים וגם בלייב, להקות שניגנו לטובת הרצים והקהל
מתופפים למעלה, ג'ז למטה
לאורך המסלול היו הרבה אנשים שחיכו לרצים הפרטיים שלהם עם שלטים, בלונים, ומשקאות אנרגיה (קולה למשל). היה מרגש לראות אנשים מחכים בקוצר רוח, כאלה שהביאו את הילדים עטופים בכמה שכבות וכמובן את המפגשים, חלקם חטופים מאד.
מקטן ועד גדול מחכים לאבא
אין כמו אמא. וכמו החבר
איך שראיתי אותו, ידעתי שהוא מחכה למישהו. ואכן, לא הרבה זמן אח"כ החבר הגיע, היו נשיקות והוא הצטרף אליו לכמה מטרים לאות הזדהות.
היו גם הרבה צלמים

תמונה מטושטשת, אבל מדגימה יפה מה אנשים יעשו בשביל צילום טוב
גם זאת עבודה, לשבת בגשם באמצע הכביש ולצלם אנשים רצים. אני מקווה שזה השתלם להן
מסתבר שיש עוד מצלמות כאלו בעולם, ואני לא מתכוונת לפילם אלא לכאלו שצריך 'למתוח' אחרי כל צילום
וכמו בכל אירוע, יש את יוצאי הדופן


לפחות הוא לא נעל עקבים

בערב שידרו באחד הערוצים את 'פורסט גאמפ' שנאמר run Forrest run.




*לעומתי, ברלינרית היתה בשליש הראשון של המירוץ, אז מי שרוצה לראות את הרצים כשהם עוד רעננים, יכול ללחוץ כאן.





 

Enter your email address:

Delivered by FeedBurner