פרידה מברלין

והפעם לא מדובר על הספר של כריטופר אישרווד אלא על הפרידה שלי מברלין ומגרמניה.

הרבה דברים קרו בשבועות האחרונים, לי ולו ולשנינו ביחד שהביאו אותנו להחלטה שחוזרים לישראל.

אולי לתמיד, אולי להרבה זמן ואולי רק מנוחה קלה ונחזור בכוחות מחודשים לגרמניה, הכל יכול להיות והכל פתוח מבחינתנו, אבל בשלב הזה הכי נכון לנו לחזור לישראל, למשפחה, לחברים וכן, זה מרגיש קצת כמו לחזור הביתה.

חכמים וטובים ממני אמרו כבר ש'הבית' נמצא בדימיון שלנו ואי אפשר באמת לחזור 'הביתה'. יותר מזה, נצטרך להקים מחדש את הבית שלנו.

הרבה אכזבות ותסכולים היו מנת חלקי בשבועות האחרונים, גם מעצמי וגם מדברים שלא קרו כמו שרציתי ותכננתי. יותר מהכל אופיינה התקופה הזאת בבלבול וברגשות מעורבים. אבל אי אפשר לחיות כך לנצח וחייבים להחליט מתישהו.

את הרעיון לחזור (לפני כמה חודשים, אגב) הגה דווקא האיש, שכנראה הגיע לשלב שהוא מכיר אותי יותר טוב מעצמי ויודע עד כמה המשפחה חסרה וגם כמה קשה לי להיות במעמד הביניים הזה שלא מאפשר לי לעבוד או להתפתח בזכות עצמי כאן בגרמניה. בנוסף לכל אלו, הבירוקרטיה הגרמנית התישה אותנו.

שנינו יודעים שאם לא היינו חוזרים עכשיו, אולי לא היינו חוזרים אף פעם. כשעמדנו בצומת דומה לפני כשנה וחצי היה ברור לשנינו שנשארים, הפעם המצב שונה. הכל התנקז למעשה למקום אחד שבו החזרה לארץ נראתה הכי טובה ונכונה למצב שלנו כרגע. 

אז למה אני מרגישה שאני צריכה לתרץ את החזרה ולא עושה אותה בלב שלם?

אולי כי הדברים לא קרו כמו שרציתי, אולי כי הפרידה שלי היא חפוזה בלי יותר מדי זמן להפרד ולעכל את השינוי, למרות שהרבה פעמים שינויים כאלה הם מידיים ואולי כי בשבילי, בעצם, לא היתה אפשרות אחרת.

ואולי גם, כי כמו שהייתי צריכה להסביר לאלו שנשארו בארץ למה אני עוברת לגרמניה, עכשיו אני צריכה להסביר לאלו שכאן למה אני חוזרת, כשאלו וגם אלו לא ממש חושבים על האופציה האחרת כאופציה ממשית, טוב להם איפה שהם. ולי, לי  טוב בשני המקומות.

לא שאני באמת חייבת הסברים למישהו חוץ מלעצמי ואני יודעת שיש הרבה יותר אנשים ששמחים לקראת החזרה שלנו לישראל מאשר אם המצב היה הפוך.

למדתי הרבה בתקופה האחרונה ובכלל בשהות בגרמניה, הרבה על עצמי ועל חברות, ומה אני רוצה ולא רוצה בחיים. יותר מהכל התקופה האחרונה המחישה לי עד כמה האיש שלי הוא החבר הכי טוב שלי ושביחד (עם כל הקיטש שבדבר), ביחד אנחנו יכולים להתגבר על כל הקשיים. ועל חברות ווירטואלית שיכולה לפעמים להיות משמעותית ותומכת לא פחות (אם לא יותר) מחברות 'רגילה'.  אולי זה זמן טוב להודות למשפחה ולחברות שתמכו בתקופה הזאת ולהתנצל בפני כל מי שנעלמתי לו. איכשהו בתקופות כאלו אני מעדיפה הרבה פעמים להתכנס בתוך עצמי.

אז זהו, עוד שבוע בערך אני אנחת ישראל להתחיל פרק חדש בחיים. יהיה טוב. אין אפשרות אחרת.

וכך דבר אחד נסגר 
ובמקומו אחר נפתח 

*אני יודעת שיהיו דברים שאני אתגעגע אליהם בגרמניה, החורף הגרמני הוא בוודאות לא אחד מהם.